דף קג עמוד א
* המשכיר בית לחבירו לעשר שנים וכתב לו על כך שטר ללא תאריך, ולאחר כמה שנים טוען המשכיר שהשוכר התגורר כבר חמש שנים בבית והשוכר טוען שגר פחות מכך - המשכיר נאמן.
* מי ששואל חפץ מחברו ואומר לו "השאילני אותו בטובו" ועושה על כך קנין - יכול להשתמש בו לעולם.
* רבא ורב פפא מבארים מה הדין כאשר השואל ניסח את בקשתו באופנים שונים.
* האומר לחבירו "בית כזה אני משכיר לך", ולאחר שהשכיר לו נפל הבית - חייב להעמיד לו בית אחר עם אותם הנתונים.
* פרק תשיעי, המתחיל בסוף עמוד זה, עוסק בדיני אדם המקבל שדה מחברו (באריסות, בחכירות או בשכירות), וכן בדיני 'בר מצרא', דיני משכון ודיני 'ביומו תתן שכרו'.
דף קג עמוד ב
* מקום שנהגו לקצור את התבואה ולהשאיר את שורשי התבואה בקרקע - בין האריס ובין בעל הבית מעכבים זה על זה שלא לשנות מהמנהג ולעקור התבואה עם השורשים, וכן להיפך.
* בבבל נהגו שלא נותנים תבן לאריס.
* כל דבר שהוא מעיקר שמירת השדה, שאי אפשר לשמור בלעדיו - מוטלת חובת עשייתו על בעל השדה ולא על האריס.