בבא בתרא דף ה

דף ה עמוד א
* מוכח מהגמרא שהלכה כרב הונא אליבא דרבי יוסי שמחייב את הניקף כפי שווי הגדר שבנה המקיף (במקרה בו "עמד וגדר את הרביעית").
* "ארבעה לצלא ארבעה לצללא".
* לדעת ריש לקיש: מלווה הקובע זמן פירעון ללווה, ואמר לו הלווה 'פרעתיך קודם שהגיע זמן הפירעון' - אינו נאמן, אך אביי ורבא חולקים וסוברים שכן נאמן.

דף ה עמוד ב
* הגמרא מקשה קושיה אחת על ריש לקיש וקושיה אחת על אביי ורבא, ומתרצת.
* הגמרא מכריעה להלכה כדעת ריש לקיש, ואפילו במקרה בו מת הלווה ותובע המלווה את יתומיו - גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חוששים שמא פרע אביהם את החוב.