דף יב עמוד א
* מצר (=רצועת קרקע) שהחזיקו בו רבים לעבור דרכו - אסור לקלקלו ולסותמו, ולכן מבואות המפולשות לעיר אחרת ובקשו בני העיר (שהמבואות פתוחים אליה) לסותמם - בני אותה העיר האחרת מעכבים עליהם.
* ד' אמות הסמוכות לרשות הרבים - נחשבות כרשות הרבים לענין דין ספק טומאה ברשות הרבים.
* הגמרא מפרטת מתי שותף יכול לכפות את חברו לחלוק שדה או בור שממנו משקים שדה או כרם.
* מיום שחרב בית המקדש, אע"פ שניטלה נבואה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה.
* חכם עדיף מנביא.
דף יב עמוד ב
* מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.
* מר בר רב אשי, כשהיה חותם באיגרת, היה חותם "טביומי".
* כל המריעין לו (כל מי שעושים לו רעה) - לא במהרה מטיבין לו, וכל המטיבין לו - לא במהרה מריעין לו.
* הבת של רב חסדא התחתנה עם רמי בר חמא ואחר כך עם רבא.
* קודם שיאכל אדם וישתה - יש לו שתי לבבות (=אין לבו מיושב), לאחר שאוכל ושותה - אין לו אלא לב אחד.
* הרגיל ביין - אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו.
* הבכור מקבל את החלק הנוסף בירושת אביו בסמיכות לחלק הרגיל שיורש כמו אחיו. (ונחלקו אביי ורבא אם כך גם דין היבם).
* הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם נחלקו האמוראים אם אומרים "כגון זה כופין על מדת סדום".