דף כו עמוד א
* לדעת רבינא: רבי יוסי מודה ב"גירי דיליה" כאשר ההיזק הולך מכוחו אך לא אם הרוח מוליכה את ההיזק.
* לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אלא אם כן הרחיק ממנו בארץ ישראל ארבע אמות ובבבל שתי אמות - מרחק זה הוא כדי עבודת הכרם (שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חברו).
* בין אילן לגפנים צריך להרחיק יותר מארבע אמות.
* דקל הנותן פירות בשיעור קב - אסור לקוצצו (ומסופר על מישהו שנפטר בעקבות כך).
דף כו עמוד ב
* מצר (=רצועת קרקע) שהחזיקו בו רבים לעבור דרכו - אסור לקלקלו ולסותמו.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שאם היה חופר בור ושורשי אילן חברו מעכבים בעדו מלחפור הרי הוא קוצץ את השורשים - והגמרא (בעמוד ב) מסתפקת למי שייכים העצים הקצוצים.
* לדעת עולא: אילן העומד בסמוך לגבול שבין שתי שדות בתוך שש עשרה אמה לשדה האחרת - גזלן הוא (כי יונק משדה חברו), ואין מביאים ממנו בכורים (כי זה לא נחשב "בארצך"). (והגמרא מבררת את המקור לדעתו).