בבא בתרא דף כז

דף כז עמוד א
* שטחו של העיגול שבתוך הריבוע הוא שלושה רבעים משטחו של הריבוע.
* הגמרא מקשה מכמה משניות על חידושו של עולא מהעמוד הקודם (שאמר שאילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאים ממנו בכורים), ומתרצת.
* קרקע כל שהוא - חייב בפאה ובבכורים וכותבים עליו פרוזבול.

דף כז עמוד ב
* לדעת רבין בשם רבי יוחנן: אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה - מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. (בניגוד לדעת רב דימי בשם רבי יוחנן שסובר שאילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאים ממנו בכורים).
* אילן שענפיו נוטים לתוך שדה בית השלחין של חבירו - לדעת כולם: רשאי בעל השדה לקצוץ את כל הנוטה מן הענפים לתוך שדהו ("כנגד המשקולת"), בגלל שהצל הנגרם מן הענפים מזיק לבית השלחין.
* המשנה האחרונה בפרק עוסקת באילן שענפיו נוטים לרשות הרבים, ומביאה שלוש דעות עד איזה גובה חייב בעל האילן לקצוץ את הענפים. (והגמרא דנה ומבארת את המחלוקת).
* הגמרא מבררת האם דין המשנה שנוי במחלוקת רבי אליעזר וחכמים אם הולכים אחרי "אומדנא דהשתא".