דף ל עמוד א
* במקרה של "שכוני גוואי" רבא פסק שיש להעמיד את הבית ביד הלוקח, ובמקרה של "נכסי דבי בר סיסין" פסק שיש להעמיד את השדה ביד המוכר, ורב נחמן פסק להיפך - והגמרא דנה ביישוב הסתירה של הפסקים שלהם (והרשב"ם פסק בשני המקרים כרב נחמן).
* עשוי אדם להיות טרוד במסחרו במשך שלושים יום ולא לדעת שאדם מחזיק בביתו, ולכן חזקה זו לא נחשבת לחזקה (ומדובר כאשר יש לו בית אחר באותה העיר שהיה מתאכסן שם כל שלושים יום [רשב"ם], ובשאר הזמן היה במקום בו לא היה יכול לדעת שמחזיקים בביתו).
דף ל עמוד ב
* הגמרא מביאה ארבעה מקרים (עם פסיקת רבא) שבהם אדם ערער על עיקר המכירה שקנה המחזיק מהמוכר וטען שהוא בעל הקרקע ולא אותו אדם שמכר הקרקע למחזיק.
* חכמים (החולקים על אדמון) מודים שיתכן שאדם יאמר דברים היכולים לשמש כראיה נגדו (וזאת מתוך אינטרס מסויים), ולכן אין דיבורו זה נחשב כהודאה.