דף לא עמוד א
* אביי חולק על רבה וסובר שאין אדם נאמן מכוח "מה לי לשקר" על דבר שהעדים מכחישים אותו.
* במקרה בו אדם עוקר ומכחיש בטענתו השנייה את טענתו הראשונה - אינו טוען וחוזר וטוען.
* במקרה בו אדם בטענתו השנייה אינו חוזר לגמרי מדבריו הראשונים אלא רק מוסיף עליהם - טוען חוזר וטוען.
* במקרה בו אדם טוען טענה שנייה המכחישה במקצת את דבריו הראשונים אך יש בה בכדי לתקן את דבריו הראשונים - נחלקו עולא ונהרדעי אם טוען וחוזר וטוען, ופוסקת הגמרא שחוזר וטוען.
דף לא עמוד ב
* שתי כתות עדים המכחישות זו את זו - נחלקו רב הונא ורב חסדא אם כשרות לעדות אחרת. (והגמרא דנה האם רבא ורב נחמן נחלקו במחלוקתם זו).
* רב נחמן פסק בהתחלה שלא חוששים ל"זילותא דבי דינא" (=שמא ילגלגו בני אדם על בית דין ויאמרו שחוזרים הם ממה שפסקו בתחילה), ולאחר שהקשו עליו מברייתא טען שיש לחשוש, אך לבסוף פסק שאין לחשוש כי כך סוברים כמה תנאים גדולים.