דף לד עמוד א
* מי שהביא רק עד אחד שהחזיק שלוש שנים בקרקע - עליו להחזיר את הקרקע, ולגבי הפירות שאכל: החכמים לפני אביי סברו (בעמוד הקודם) שישלם, ואביי סבר שלא ישלם. (ע"פ רשב"ם בפירוש השני בעמוד הקודם).
* כל המחויב שבועה שאינו יכול להישבע - משלם (לדעת רבי אבא, וכך פסק רשב"ם בעמוד ב, ולא כדעת רב ושמואל שחולקים).
דף לד עמוד ב
* חפץ שיש ויכוח בין שניים למי הוא שייך, ואין אחד מהם מוחזק בו, ואחד מהם רוצה שבית דין יתפסו את החפץ עד שיביא ראיה שהוא שלו - נחלקו האמוראים אם על בית דין לשמוע לדבריו ולתפוס את החפץ.
* במקרה הנ"ל, אם בית דין תפסו את החפץ, ולא מצא אותו אחד ראיה שהחפץ שלו, וביקש מבית דין לשחרר את החפץ ו"כל דאלים גבר" - נחלקו האמוראים אם שומעים בקולו. (ונחלקו רשב"ם ותוס' אם שתי המחלוקות הללו תלויות זו בזו או לא).