דף לט עמוד א
* הגמרא דנה במקרים מסוימים אם המחאה נחשבת למחאה או לא.
* לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: כל דבר שאינו מוטל על אדם שלא לגלותו, אלא נמנע מלספרו מרצונו - עשוי הוא לגלותו (ולכן גם אם אמרו העדים שלא יספרו שהבעלים מחה, מועילה מחאתו, בניגוד לדעת רב פפא).
* לדעת רב נחמן (וכך דעת רבא, לאחר ששמע כך מרב נחמן): מחאה שלא בפניו נחשבת למחאה.
* תלמידי רבי יוחנן נחלקו בדעת רבי יוחנן האם מחאה צריכה להיות בפני שנים או בפני שלושה אנשים (והגמרא מביאה שלוש אפשרויות לבאר את טעם המחלוקת).
דף לט עמוד ב
* לדעת רבה בר רב הונא: כל דבר גנאי שכבר נאמר בפני שלושה אנשים, אין באמירת דבר זה משום איסור לשון הרע.
* כיוון שמחה הבעלים במחזיק בשנה הראשונה של החזקה שוב אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה, אך צריך למחות בסוף כל שלוש שנים פעם אחת.
* אם באחת מהמחאות שינה בדבריו וטען טענה אחרת - מועילה החזקה למחזיק, כי מוכח שאין טענות המערער נכונות.