דף ס עמוד א
* אם היה לאדם חלון פתוח לחצר במשך שלוש שנים ובא שותפו בחצר וסתם את חלונו ע"י שבנה קיר ממול החלון - אם שתק ולא מיחה, לאלתר יש חזקה לזה שבנה את הכותל (כי משמע שמודה שהחזיק שלא כדין, כי חזקה שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק).
* המקור לכך שאסור לאדם לפתוח פתח כנגד פתח חברו הוא מבלעם שראה שאין פתחי אוהלי ישראל מכוונים זה לזה ("וירא את ישראל שכן לשבטיו") ופתח ואמר שראויין בני ישראל שתשרה שכינה עליהם ("מה טבו אהליך יעקב").
* אדם יכול לומר לשכנו שמפתח קטן שלו (או מפתח אחד שלו) הפתוח לחצר הוא יכול להצטנע ממנו אך לא מפתח גדול שלו (או משני פתחים שלו).
* אסור להוציא קורות קטנות וגדולות מביתו לרשות הרבים, מחשש שיכשלו בהם בני רשות הרבים, אך למבוי מותר להוציא כי בני המבוי מוחלים לו על כך.
דף ס עמוד ב
* קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
* אם כנס את הכותל לתוך רשותו, ונמלך שלא להוציא זיזים - נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם מותר לו לחזור ולבנות את הכותל במקומו הראשון.
* להתאבל על חורבן בית המקדש יותר מידי - אי אפשר, שאין גוזרים גזירה על הצבור אא"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה.
* כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו (זכר לחורבן) אמה על אמה כנגד הפתח.
* כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה.
* הנח להם לישראל ואל תגזור גזירה שאינם יכולים לעמוד בה - מוטב שיהיו שוגגים ולא יחשבו שיש בדבר הזה איסור ואל יהיו מזידים.