דף צט עמוד א
* דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה.
* שמואל טוען ש"כרובים בנס הן עומדין" (=גופם של הכרובים לא תפסו מקום), ומביא לכך הוכחה, ושישה אמוראים מקשים ודוחים את ראייתו.
* אופן עמידת הכרובים - לדעה אחת: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו, ואם אין עושים רצונו של מקום פניהם אל הבית, ולדעת השניה: פניהם נוטים קצת אל הבית וקצת זה אל זה.
* "מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו" - בעל הבור עושה פותחת כדי לשמור על המים שבבור, ובעל הבית עושה פותחת משום חשד אשתו.
דף צט עמוד ב
* המשנה עוסקת בזכויות וחובות בענין מעבר של אדם בגינת חבירו כדי להגיע לגינתו, והגמרא עוסקת בלוקח שקונה מקום בשדה חברו לחפור שם תעלת מים.
* "אמה בית השלחין/הקילון אני מוכר לך" - נחלקו רב יהודה ורב נחמן (בדעת שמואל) אם בעל השדה רשאי לזרוע את האגפיים או רשאי רק לטעת באגפיים.
* מי שיש לו תעלת מים שעוברת בתוך שדה חברו ודופני התעלה נפלו ואין מספיק עפר בשטח התעלה כדי לתקן את שפת התעלה, רשאי בעל התעלה לקחת עפר ממקום אחר בשדה חברו ולתקן את דופני התעלה (שעל מנת כן קיבל עליו בעל השדה).
* הגמרא דוחה את האפשרות לדייק מהמשנה שאסור לאדם לעשות דין לעצמו אפילו כאשר הוא מפסיד.