בבא בתרא דף קכד

דף קכד עמוד א
* לדעת חכמים אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם, אך רבי חולק וסובר שאם הנכסים השתבחו מאליהם לאחר מיתת אביהם אז הבכור כן נוטל - הגמרא מבררת את המקור לשיטות אלו.
* אם אמר הבכור "איני נוטל פי שנים בירושת אבינו, ואיני נותן פי שנים בפירעון חוב אבינו" - רשאי.
* לדעת רב פפא מחלוקת חכמים ורבי היא במקרה בו הושבחו הנכסים והשתנה שמם.

דף קכד עמוד ב
* ר' חייא מסתפק אם הלכה כרבי גם מול חביריו, רב סובר שהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, רב נחמן סובר שהלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו, ורבא סובר שנאמר בבית המדרש שההלכה נוטה לדברי חכמים.
* נחלקו אמוראים בשיטת חכמים הנ"ל בדין מלוה בשטר - לדעת שמואל: אין הבכור נוטל בה פי שנים, ולדעת אמוראי ארץ ישראל נוטל בה פי שנים.
* יתומים שהניח להם אביהם מלוה - לדעת רבה: אם גבו מהלוה קרקע לפירעון החוב יש לו לבכור בקרקע זו פי 2, אך אם גבו מהלוה מעות, אין לו פי שנים במעות, ורב נחמן סובר להיפך.