דף קנ עמוד א
* למסקנת הגמרא: בכל מקום במשנה שכתוב "קרקע" הכוונה היא לקרקע דווקא (אך במשנה במסכת פאה אין הכוונה דוקא לקרקע ונאמר בה "קרקע" אגב הרישא של המשנה).
* למסקנת הגמרא: בכל מקום במשנה שכתוב "כל שהוא" הכוונה היא שדי בכל שהוא ממש (אך במשנה במסכת חולין אין הכוונה דוקא לכל שהוא ונאמר בה "כל שהוא" אגב הרישא של המשנה).
* אדם שאמר שהוא מקנה את "מטלטליו" לפלוני, הדין הוא שאותו פלוני קנה את כל הכלים שלו חוץ מחטים ושעורים, אא"כ אמר שהוא מקנה לו את "כל מטלטליו"; ואם אמר שמקנה לו את "כל מטלטליו המטלטלים" קנה אפילו את החלק התחתון של הריחיים.
*הגמרא מסתפקת האם בלשון בני אדם עבדים נכללים בלשון קרקעות או מטלטלים, ומביאה שתי הוכחות שהם נכללים בלשון מטלטלים אך דוחה אותן.
דף קנ עמוד ב
* חמישה נותני מתנה הם שאין דינם חלוק מנותני מקצת עד שיכתבו את כל נכסיהם ואז דינם חלוק ממשיירי קצת ממנו: שכיב מרע, עבדו, אשתו, בניו, מברחת.
* האומר "נכסיי לפלוני" - גם הדברים הבאים נקראים נכסים: עבדים, קרקעות, בגדים, מעות, שטרות, בהמה, עופות, תפילין (והגמרא בעמוד הבא מסתפקת בנוגע לספר תורה).