דף קנא עמוד א
* האומר "נכסיי לפלוני" - הגמרא מסתפקת אם ספר תורה כלול בכך.
* אפילו מי שסובר שאשה המקנה נכסים כדי להבריח אותם מבעלה אינה יכולה לחזור בה - זה רק באופן שלא גילתה דעתה במפורש שהנתינה היתה רק כדי להבריח מבעלה.
* כל שנתן מתנה באופן שאילו עמד מחוליו היה חוזר בו - יכול לחזור בו אף בהיותו חולה (ואף באופן בו חוזר מהמתנה רק כדי לתת את הנכסים למישהו אחר ולא לעצמו).
* "דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו".
דף קנא עמוד ב
* מי שמצוה את נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אף אם שייר במתנה ועשה קנין, אם עמד מחוליו חוזר.
* לדעת רבא בשם רב נחמן: מתנת שכיב מרע במקצת הרי היא כמתנת בריא וצריכה קנין (בגמרא מובאות שלוש קושיות על כך משלוש משניות, והקושיות נדחו).
* הגמרא מכריעה להלכה שמתנת שכיב מרע במקצת צריכה קנין (וגם אם מת).
* הגמרא מכריעה להלכה שהמצווה נכסיו לאחרים מפני שסבר שעומד למות וניכר דבר זה מכלל דבריו - אינו צריך לעשות קנין, ודוקא אם מת לבסוף (ואם לא מת חוזר ואפילו אם עשו קנין).