בבא בתרא דף קנב

דף קנב עמוד א
* שכיב מרע שנתן את כל נכסיו במתנה ועשה על כך קנין - רב סובר שהרי היא כמתנת בריא שאם עמד מחוליו אינו חוזר בו והרי היא כמתנת שכיב מרע שיכול לתת לפלוני את החוב שחייב לו אדם מסויים, ושמואל מסתפק מה הדין כי אולי כוונתו היתה להקנותו בשטר ואין שטר יכול לחול לאחר מיתה.
* שכיב מרע שאמר "כתבו ותנו מנה לפלוני" ומת - רב סובר שאין כותבין ונותנין (שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה), ושמואל חולק. [והגמרא מבארת מדוע מחלוקת זו לא סותרת את המחלוקת הקודמת]

דף קנב עמוד ב
* מתנת שכיב מרע מבטלת מתנת שכיב מרע אחרת שקדמה לה.
* הקנה השכיב מרע את נכסיו לאחד ומסר לו שטר על כך ואח"כ הקנה את נכסיו לאחר ומסר גם לו שטר על כך - לדעת רב הראשון קנה, ולדעת שמואל השני קנה.