דף קעד עמוד א
* בדף זה מתחילים את לימוד השליש האחרון של סבב לימוד הדף היומי.
* כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב (ולכן יפרע מן הקבלן ואע"פ שיש נכסים ללווה) וצידון וראיה אחרונה.
* הגמרא מביאה דעות שונות איזו לשון היא קבלת 'ערבות', ואיזו לשון היא קבלת 'קבלנות'.
* דין נכסי הלווה כדין 'ערב', ולכן טעה הדיין שהוריד את המלווה לנכסי הלווה קודם שתבע מהלווה עצמו שישלם את חובו.
* ערב שפרע חוב הלווה לאחר מיתת הלווה ותובע מהיתומים הקטנים של הלווה שישלמו לו, אין היתומים צריכים לשלם לו, והטעם לכך - לדעת רב פפא: כי פריעת בעל חוב מצוה ויתומים לא חייבים עדיין במצוות, לדעת רב הונא בריה דרב יהושע: מחשש שמא התפיס הלווה למלווה בחייו צרורות של כסף בשווי חובו.
דף קעד עמוד ב
* נפסקה הלכה כרב הונא בריה דרב יהושע, והגמרא מקשה מברייתא על רב פפא ומתרצת.
* אדם שנעשה ערב לאדם שלווה מגוי, ומת הלווה קודם שפרע את החוב, ופרע הערב את החוב לפני שתבע הגוי את היתומים - נחלקו הדעות אם יכול לתבוע מהיתומים שיפרעו לו את הממון שפרע לגוי.
* "בתר עניא אזלא עניותא" (אחרי העני הולכת העניות - מזלו גורם שיפסיד אף במקומות שבני אדם אחרים לא מפסידים).
* הגמרא מכריעה להלכה, שרק ערב של כתובה לא משתעבד, ואף אם יש קרקעות לבעל בעת ההתחייבות.
* לדעת רב הונא: שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי - נאמן. (והגמרא דנה ומבררת את טעמו).