דף טו עמוד א
* בגמרא מובאים שלושה פירושים של אמוראים לביאור דברי המשנה ש"הערכין המטלטלים בשלשה".
* שומת שיער העומד להיגזז – נחלקו התנאים אם נידון כלא גזוז ולפיכך צריך עשרה בני אדם לשומו כדין שומת הקרקעות, או שנידון כגזוז ודי בשלושה בני אדם לשומו כדין שומת מטלטלין.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששור הרובע איש נידון בבית דין של עשרים ושלושה.
דף טו עמוד ב
* אין אדם חייב מיתה אלא אם כן הרג הוא עצמו את הנפש, אך אם שורו הרג אין הוא חייב מיתה אלא ממון.
* שור שעלה להר סיני בזמן מתן תורה ונתחייב מיתה - דנו אותו בעשרים ושלושה.
* ארי, זאב, דוב, נמר, ברדלס - נחלקו האמוראים בדעת רבי אליעזר בן יעקב אם אדם רשאי להרוג אותם רק אם כבר המיתו או אף אם עדיין לא המיתו.
* כמה עובדי עבודה זרה יהיו בעיר שעל ידיהם נעשית לעיר הנידחת? - לדעת רבי יאשיה: מעשרה ועד מאה, לדעת רבי יונתן: ממאה ועד רובו של שבט.