סנהדרין דף כו

דף כו עמוד א
* למסקנת הגמרא, דעת דברי רבי שמעון שבמשנה היא כך: בתחילה גם האוסף פירות שביעית שלא לצורך אכילה היה פסול לעדות, ולבסוף הכשירו אותו לעדות (ורק הסוחר פירות שביעית פסול לעדות).
* "הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות".
* נחשדו כוהנים לעבור על דברים האסורים בשביעית.
* "קשר רשעים אינו מן המנין".
* "טלטולא דגברי קשי מדאיתתא" (הטלטול של איש יותר קשה משל אשה).
* שבנא ביקש קלון בית אדוניו, לפיכך נהפך כבודו לקלון.

דף כו עמוד ב
* בגמרא מובאות שלוש דעות על מה נאמר "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל".
* למה נקרא שמה (של התורה) "תּוּשִׁיָּה"? – (1) מפני שהיא מתשת כוחו של אדם, (2) שניתנה בחשאי מפני השטן, (3) דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם.
* דאגת הלב על מזונותיו של אדם גורמת לו לשכח לימודו (אלא אם עוסק בתורה לשמה).
* כל הפסולים שנשנו במשנה (כד ע"ב) - צריכים שיכריזו עליהם בבית דין שהם פסולים לעדות (אך לגבי רועה נחלקו האמוראים אם צריך הכרזה).
* המקבל צדקה מן הגוי - פסול לעדות (אם מקבל מהגוי בפרהסיא על אף שהיה יכול לקבל ממנו בצינעה).
* לדעת רב נחמן: החשוד על העריות - כשר לעדות (אך בעדות להוציא אשה מבעלה - פסול).