דף יא עמוד א
* הטעם לכך שפרשת רוצחים נאמרה בלשון עזה ("וידבר") - נחלקו רבי יהודה וחכמים אם זה בגלל שלא הפרישם מיד לאחר שחלקו את הארץ עד שנאמר לו מפי הקב"ה או בגלל שזו מצוה הכתובה בתורה.
* "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים" - נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה אם הכוונה היא לשמונה פסוקים אחרונים שבתורה או הכוונה היא לערי מקלט.
* ספר תורה שתפרו בפשתן - נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם כשר או פסול.
* המשנה מבארת מתי חוזר הרוצח בשגגה מעיר המקלט לביתו, והגמרא מביאה את המקור לכך.
* קללת חכם אפילו בחנם היא באה.
* קללת חכם אפילו על תנאי היא באה.
דף יא עמוד ב
* נידוי על תנאי צריך הפרה.
* כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלות בארון עד שעמד משה וביקש עליו רחמים.
* נגמר דינו של רוצח בשגגה ומת הכהן הגדול (לפני שגלה הרוצח לעיר מקלט) - אינו גולה לעיר מקלט (והגמרא מבארת את המקור לכך).
* אם עד שלא נגמר דינו של הרוצח בשגגה מת הכהן הגדול ומינו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני (והגמרא מבארת את המקור לכך).
* נגמר דינו של רוצח בשגגה ומת - מוליכים את עצמותיו לעיר המקלט.
* מת הרוצח בשגגה (שגלה לעיר מקלט) ואחר כך מת הכהן הגדול - מוליכים עצמותיו של הרוצח על קברי אבותיו.
* נגמר דינו של הרוצח בשגגה ונעשה הכהן הגדול בן גרושה או בן חלוצה - נחלקו האמוראים אם דינו כמו רוצח שנגמר דינו ומת הכהן הגדול (שאינו גולה) או דינו כמו רוצח שנגמר דינו בלא כהן גדול (גולה לעיר מקלט ואינו חוזר משם לעולם).