דף קמו עמוד א
* לדעת רבי אבא בר כהנא: הזוהמא פסקה מישראל שלושה דורות לאחר אברהם אבינו, ושלא כדעת רבי יוחנן שאמר שלא פסקה הזוהמא עד מעמד הר סיני.
* רבי אושעיא מעמיד את המשנה כדעת רבי נחמיה הסובר שאין כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו, ולכן לדעתו חבית שיש בה גרוגרות מפורדות שאין צורך לחותכם לא התירו לטלטל סייף רק כדי לשבור את החבית.
* מדין תורה כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ואין חייבים על עשייתו בשבת.
דף קמו עמוד ב
* בברייתא נאמר שכולם מודים שמותר לנקוב נקב ישן שנסתם בשבת, ושמואל ביאר שזה רק אם סתימת הנקב נעשתה במקום העשוי לשמר אך לא אם נעשתה במקום העשוי לחזק, ונחלקו האמוראים בביאור דבריו.
* האמוראים והתנאים נחלקו אם מותר בשבת להכניס קנה חלול לנקב שבחבית לשם הוצאת יין דרכו, במקרה בו הקנה לא ניתן עדיין בנקב לפני כן בכדי לדעת אם הוא מתאים למידת הנקב.
* אסור להניח בשבת עלה של הדס בנקב של חבית כדי שישמש כמרזב ליציאת היין - לדעת רב יימר מדפתי: גזירה שמא יתקן מרזב ממש, ולדעת רב אשי: גזירה שמא יקטום את העלה מהענף.
* לבדים שאינם רכים ואינם קשים - נחלקו האמוראים אם מותר להעבירם בשבת דרך רשות הרבים תוך כדי עיטוף בהם (מפני שנראה כמשוי).
* נחלקו התנאים אם כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אסור אפילו בחדרי חדרים.