זבחים דף ט

דף ט עמוד א
* רבי יוסי בר אבין הסביר שפסח (בשאר ימות השנה, שלא לשמו) נעקר דווקא לשלמים ולא לעולה וחטאת ואשם כי דוחים קדשים קלים אצל קדשים קלים ולא אצל קדשי קדשים - והגמרא מקשה (ומתרצת) מדוע לא נעקר לשם מעשר או בכור או תמורה או תודה כשנשחט לשם אחד מהם.
* כל מקום שכתוב בתורה "מן" זה בא למעט משהו.
* למסקנת הסוגיה נאמרו 3 פסוקים בדין מותר פסח שקרב שלמים, והגמרא מפרטת (בעמוד הבא) את הצורך שיש בכל הפסוקים הללו.

דף ט עמוד ב
* אין כפרה למתים.
* הגמרא מביאה מימרה של "רב משמיה דמבוג" בנוגע לדין שלא לשמה בחטאת, ומביאה אפשרויות שונות מה בדיוק הוא אמר.
* לדעת רב: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם או לשם חטאת עבודת כוכבים - כשירה, ואם שחטה לשם חטאת נזיר או חטאת מצורע - פסולה, אך לגרסת רב אחא בריה דרבא: בכל המקרים הללו פסולה.
* שחט קרבן לשמה אך חישב בשעת השחיטה לזרוק את דמה שלא לשמה - לדעת רבי יוחנן פסולה, ולדעת ריש לקיש כשירה.