דף ז עמוד א
* אין להחמיר כחומרותיהם של שני חולקים דווקא במקום שהחומרות סותרות זו את זו (שהטעם של המחמיר בדין אחד הוא סיבה לקולא בדין השני).
* אם היה צדו האחד של המבוי פתוח לכרמלית וצדו השני היה פתוח לרשות הרבים (וכל שכן אם שני הצדדים היו פתוחים לכרמלית) - עושה צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מצדו השני, כדי להתיר את המבוי בטלטול.
* רב יוסף בשם רב יהודה אמר שמבוי הפתוח בצד אחד לרשות הרבים ובצדו השני פתוח לרחבה וכתל הרחבה שכנגד פתח המבוי היה פרוץ לרשות הרבים - נחשב כמבוי סתום ואינו זקוק אלא ללחי או קורה בצדו הפתוח לרשות הרבים.
דף ז עמוד ב
* לדעת אביי: דברי רב יהודה הנ"ל נאמרו בשם שמואל, ואילו רב חולק וסובר שדינו כמבוי מפולש, וכן חולק על המשתמע מדברי רב יהודה וסובר שמבוי שנפרץ לחצר שיש בה דיורין והחצר לא נפרצה לרשות הרבים - אין בני החצר אוסרים על בני המבוי לטלטל במבוי.
* הגמרא מבארת שלאור דברי רב ששת (המובאים בגמרא) ניתן לומר, שלא כמו אביי: דברי רב יהודה הנ"ל נאמרו בשם רב, ורב מודה שמבוי המפולש לרשות הרבים דרך רשות היחיד נידון כמבוי סתום, וכן סובר שמבוי שנפרץ לחצר שיש בה דיורין ולא עירבו בני המבוי עם בני החצר - בני החצר אוסרים על בני המבוי לטלטל במבוי.