חולין דף יב

דף יב עמוד א
* הרואה שוחט, ויודע בו שאינו בקי הוא בהלכות שחיטה, אין שחיטתו כשרה אלא אם ראה את השחיטה מתחילה ועד סוף שנעשית כהלכה, ואין השחיטה כשירה אם ראה ששחט את אחד מסימני השחיטה של הבהמה כהלכה וכאשר שחט את הסימן השני לא ראה את השחיטה.
* האומר לשלוחו "צא ושחוט" והלך ומצא שחוט - חזקתו שחוט, ואף ש"אין חזקה שליח עושה שליחותו" (ולכן האומר לשלוחו "צא ותרום" והלך ומצא תרום אין חזקתו תרום), הרי שהשחיטה כשרה כי "רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן".
* רב נחמן בר יצחק דוחה את הצעת הגמרא שישנה מחלוקת תנאים אם "רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן", ולדעתו כולם סוברים ש"רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן".

דף יב עמוד ב
* רבא מדייק מדברי המשנה שלכתחילה אין מוסרין לחרש שוטה וקטן לשחוט אפילו חולין (ואפילו אחרים עומדים על גבן).
* המשנה שלנו שסוברת שלא צריך כוונה לשחיטה היא כדעת רבי נתן ולא כדעת חכמים החולקים עליו.
* במקום בו יש צורך בכוונה - רבי יוחנן מסתפק אם לקטן יש מחשבה או אין לו מחשבה (ורבי אמי מברר מה בדיוק היה הספק של רבי יוחנן).