חולין דף טז

דף טז עמוד א
* שחיטה שלא מכח אדם - פסולה.
* רבי מביא הוכחה לשיטתו (ששחיטה היא דוקא בדבר תלוש) מהפסוק "ויקח את המאכלת לשחוט".
* תלוש ולבסוף חברו - לענין עבודת כוכבים: נחשב תלוש, לענין הכשר זרעים: מחלוקת תנאים.

דף טז עמוד ב
* תלוש ולבסוף חברו - לענין שחיטה: רבא הסתפק והגמרא הביאה 3 נסיונות לפשוט את הספק אך דחתה נסיונות אלו.
* נעץ סכין בכותל ושחט בה, שחיטתו כשרה - רק במקרה שהסכין למעלה וצואר הבהמה למטה.
* קרומית של קנה - אין שוחטין בה, אין מלין בה, אין מחתכין בה בשר, אין מחצצין בה שיניים, אין מקנחים בה בבית הכסא.
* המשנה שאמרה "הכל שוחטין" התכוונה לומר שהכל דינם בשחיטה ואפילו עוף.
* הגמרא מבררת מי הוא התנא שסובר שהמשנה היתה צריכה להשמיע לנו ש"לעולם שוחטין".