חולין דף יז

דף יז עמוד א
* הגמרא מקשה 3 קושיות על דעת רבי עקיבא הסובר שקודם שנכנסו לארץ היה מותר לישראל לאכול בשר נחירה (ולא היה חיוב שחיטה קודם שנכנסו לארץ), ומתרצת.
* לדעת רבי ישמעאל: קודם שנכנסו לארץ היה אסור לאכול בשר תאוה של בהמה (אך של חיה היה מותר), ולדעת רבי עקיבא: בשר תאוה לא נאסר כלל.
* רבי ירמיה מסתפק מה דין אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ (לשיטת רבי עקיבא).
* לדעת רבא (בביאור הריבויים המופיעים במשנה): "הכל שוחטין" (פעמיים) - לרבות כותי ולרבות ישראל מומר, "לעולם שוחטין" - בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה, "בכל שוחטין" - בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה.

דף יז עמוד ב
* סכין אוגרת - לא ישחוט, ואם שחט שחיטתו פסולה, מסוכסכת - לא ישחוט בה לכתחילה, ואם שחט שחיטתו כשרה (אם הפגימה עומדת בתחילת הסכין, והוליך ולא הביא), עולה ויורד בסכין - שוחט בה לכתחלה.
* לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם.
* רש"י מכריע להלכה כדעת רוב האמוראים הסוברים שסכין צריכה בדיקה על ידי שמעבירו על בשר אצבעו ועל ידי שמעבירו על צפורנו, בשני צידי הסכין ועל חודו.
* פגימה פוסלת בדברים הבאים: בעצם בקרבן פסח, באוזן (ובשאר איברים) בבכור, באחד מאיברי בהמת קדשים, בסכין לשחיטה.