בכורות דף ד

דף ד עמוד א
* לדעת אביי: כוונת המשנה (בסוף העמוד הקודם) היא שבהמת הכהנים והלוים פטורה מדין פטר חמור, ולדעת רבא: כוונת המשנה היא שהכהנים והלוים פטורים מפדיון הבן.
* למה נקוד על "אהרן" שבחומש הפקודים? - שלא היה באותו מנין של הלוים הראויים לפדות בכורי ישראל כנגדם.
* ב-24 מקומות נקראו הכהנים "לוים".

דף ד עמוד ב
* בפדיון פטרי חמור שהיה במדבר, שה אחד של לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל (וזה הטעם לדין המשנה, שישראל שיש לו פטר חמור, נותן שה לכהן, וכשהכהן מחזירו לו חוזר הישראל ופודה בו פטר חמור נוסף, וחוזר חלילה).
* למסקנת הגמרא (בסוף העמוד): רבי יוחנן סובר שקדשו בכורות משעה שנאמר להם במצרים "קדש לי כל בכור" ולא פסקה קדושתן מכאן והלאה, וריש לקיש סובר שלאחר שנפדו במדבר הבכורות בלוים פסקה קדושת הבכורות עד שבאו לארץ.