בכורות דף כה
דף כה עמוד א
* רב סובר שהלכה כרבי יהודה (דבר שאין מתכוין אסור), ושמואל סובר כרבי שמעון (דבר שאין מתכוין מותר).
* למסקנת הגמרא רב סובר שתולש לאו היינו גוזז, והסיבה שביום טוב מותר זה כי זה נחשב עוקר דבר מגידולו כלאחר יד.
* הגמרא מעלה 2 אפשרויות לגבי דעתו של רבי יוסי בן המשולם בדין דבר שאינו מתכוין.
* תלישת השיער של הבכור שהתירה המשנה היא רק ביד אך לא בכלי.
* מותר לכתחילה לתלוש את השיעור של בכור כדי לראות אם יש בו מום.
דף כה עמוד ב
* שיער בכור בעל מום שנשר - לדעת רבי יהודה: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ שחט את הבכור, לדעת רבי יוסי: עקביא וחכמים נחלקו מה דינו במקרה שאח"כ מת הבכור (אך במקרה שאח"כ שחט את הבכור לדעת כולם מותר).
* לדעת ריש לקיש: מחלוקת עקביא וחכמים היא במקרה שהתירו מומחה קודם שנתלש הצמר, אך במקרה שנתלש הצמר קודם שהתירו מומחה לדעת כולם אסור בהנאה. (והגמרא מקשה מ-2 ברייתות על ריש לקיש, ומתרצת).