בכורות דף לו

דף לו עמוד א
* עד מפי עד בעדות בכור (להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה) - נחלקו האמוראים אם מותר או אסור, והגמרא מכריעה שמותר.
* לא היו מוחזקין בטלה מסויים שהוא בכור, ובא כהן אחד ואמר שהוא בכור ושהמום שבו לא הוטל בכוונה - נאמן.
* לדעת רבי יהושע: רק כהנים עמי הארץ חשודים בהטלת מום בכוונה, ולדעת רבן גמליאל: גם כהנים תלמידי חכמים.
* לדעת רב יהודה בשם רב: נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל כשכבר היה בו מום.

דף לו עמוד ב
* לדעת רב ירמיה בר אבא: נאמן ישראל לומר בכור זה אני נתתי אותו לכהן כשכבר היה בו מום. (ונאמן אף אם מדובר שהיה הבכור טלה קטן כשמסרו לכהן והגדיל אח"כ), אך הכהן לא נאמן לטעון זאת (וחולק על רב יהודה בשם רב).
* אין רואים בכור של ישראל אא"כ בא כהן עמו לחכם.
* התרת בכור בחוצה לארץ (בבכור שנפל בו מום מובהק) - נעשה על פי שלשה בני הכנסת, ולא חייבים מומחה.
* לדעת רב חייא בר עמרם: ג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה, ג' מתירין את הנדר במקום שאין חכם.