ערכין דף ז
דף ז עמוד א
* היוצא ליהרג והיה קרבנו (שהביא קרבן חטאת או אשם) זבוח באותה שעה - זורקים בשבילו על המזבח מדם חטאתו ומדם אשמו.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שהאשה שיוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד (אלא הורגים אותה עם עוברה).
* האשה היוצאה ליהרג - מכין אותה כנגד בית הריון, כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול.
דף ז עמוד ב
* האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת - מותר להביא סכין דרך רשות הרבים לצורך הוצאת הולד.
* האשה שנהרגה - לדעת רב: רק פאה נכרית שלה מותרת בהנאה ורק אם אמרה "תנו שערי לבתי", לדעת רב נחמן בר יצחק: השער שלה מותר בהנאה.
* במשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מובאת מחלוקת רבי מאיר וחכמים כמה יתן מי שיש לו פחות מכפי ערכו אך יותר מסלע, והגמרא מבארת את טעם המחלוקת.