ערכין דף יח

דף יח עמוד א
* עד שהיה כשר בזמן ראיית העדות ובזמן שעת הגדת העדות - כשר, אף אם באמצע היה זמן שהיה פסול.
* שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף.
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה שבערכין נותן את הערך כפי שהיה בזמן הערך ולא כפי שהוא בשעת נתינה (ושלא כמו דין דמים).
* הגמרא מבארת שהגזירה שוה המובאת במשנה ("מה שנה האמורה בשנת ששים כלמטה אף שנה האמורה בשנת חמש ושנת עשרים כלמטה") היא גזירה שוה מופנה.

דף יח עמוד ב
* הגמרא מביאה את טעמו של רבי אלעזר הסובר ששנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים נידונות כלמטה עד שיהיו יתירות על השנים הללו חודש ויום אחד.
* שנה האמורה בקדשים, שנה האמורה בבתי ערי חומה, שתי שנים שבשדה אחוזה, ושש שנים שבעבד עברי, וכן שבבן ושבבת (לדיני ערכין ולדינים המובאים בפרק יוצא דופן) - כולן מעת לעת (והגמרא מביאה את המקורות לכך).