מעילה דף כא

דף כא עמוד א
* המשנה השמיעה לנו ש"דברים שבלב אינם דברים".
* שלח חרש שוטה וקטן להוציא מעות של הקדש - אף שאינם בני דעה נחשבת הוצאת ההקדש כנעשית על ידי בעל הבית מפני שנוח לו במעשיהם.
* שלח בעל הבית פרוטה של הקדש ביד אדם פיקח ונזכר בכך לפני שהגיע השליח לחנווני וגם השליח נזכר בכך - החנווני מעל לכשיוציא אותה לצרכיו.

דף כא עמוד ב
* הגמרא דוחה את האפשרות להוכיח מהמשנה את הדין הבא: מי שאמר לשלוחו למכור מאדמותיו קרקע בגודל של כור, והלך השליח ומכר קרקע בגודל של חצי כור, קנה הלוקח ולא התבטלה השליחות.
* אמר "פרוטה בכיס זה הקדש" - לדעת רבי עקיבא: כיון שהוציא את הפרוטה הראשונה מהכיס לצורך חולין מעל, ולדעת חכמים: לא מעל עד שיוציא את כל הפרוטות שבכיס.
* רבי עקיבא מודה לחכמים במקרה שאמר "לא יפטר כיס זה מן ההקדש" (כי משמעות דבריו היא שהפרוטה האחרונה שתישאר בה תוקדש).