דף סט עמוד א
* לדעת רבי מאיר שבברייתא (וכך מיישב אביי את הסתירה בדעת רבי מאיר שבמשנה לעומת הברייתא שבעמוד הקודם): מי שביטל את רשותו ואח"כ הוציא מביתו לחצר או למבוי, בין אם הוציא בשוגג ובין אם במזיד, הרי זה אוסר את החצר והמבוי על שאר בני החצר והמבוי, כיון שחזר והחזיק ברשות שביטל - ודין זה הוא רק אם עדיין לא החזיקו בני המבוי ברשות שביטל להם זה במבוי.
* מומר לחלל שבת בגלוי פנים בפני רבים - דינו כגוי ואינו יכול לבטל רשות. (לדעת רבי יהודה).
* רבי מאיר וחכמים נחלקו אם חשוד לדבר אחד הרי הוא חשוד לכל התורה כולה.
דף סט עמוד ב
* רב נחמן בר יצחק ורב אשי נחלקו כיצד לבאר את דברי רב הונא שאמר (בסוף העמוד הקודם): "איזהו ישראל מומר? זה המחלל שבתות בפרהסיא".
* אם ביטל את רשות חצירו אך לא ביטל את רשות ביתו - אסור להוציא מביתו לחצר אך מותר להוציא משאר הבתים לחצר. (כי המבטל רשות חצירו סתם ולא אמר שמבטל אף את רשות ביתו, הדין הוא שלא ביטל את רשות ביתו).
* אם בני החצר נתנו את רשותם לאותו אדם ששכח לערב עמם בחצר - אסור להם להוציא מכל הבתים ואף מביתו של זה שהחצר ברשותו, והם לא יכולים להיחשב כאורחים שלו.