דף פה עמוד א
* בור שבין שתי חצרות ובור מים ביניהם במרחק ארבעה טפחים מכותל כל חצר - לדעת שמואל: כל אחד יכול להוציא זיז כל שהוא מכותלו עד לבור ולמלא מים מהבור, ולדעת רב יהודה: יכולים אף להוציא קנה שאין בו היכר כל כך. (ולדעת אביי, למסקנת הגמרא, רב יהודה בא להשמיע שלדעת שמואל לא צריך דוקא זיז אלא די גם בקנה).
* רב חולק וסובר שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר, ואין צריך היכר כלל. (והגמרא מבררת מאיזה דין של רב למד זאת אביי).
דף פה עמוד ב
* מקום שאין בו רוחב ארבעה על ארבעה טפחים - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד להניח עליו את משאם, ושמואל (הסובר ששימוש דרך אויר אוסר) מודה לדין זה, כי רק באיסור דרבנן החמירו ששימוש דרך אויר אוסר.
* בית שער של חצר השייכת ליחיד - למרות שהדר שם אינו אוסר על בני החצר לטלטל בחצר, אפשר להניח שם את העירוב.
* עירובי חצרות נותנים בבית שבאותה חצר, שיתופי מבואות נותנים בחצר שבאותו מבוי.