יומא דף פב

דף פב עמוד א
* בגמרא מובאות שלוש דעות כיצד לפרש את דברי המשנה העוסקת בדין חינוך הילדים בתענית ביום כיפור.
* לדעת רבי יוחנן (החולק על רב הונא ורב נחמן): חכמים לא תיקנו שילדים ישלימו את התענית.
* במשנה מבואר שאשה עוברה שהריחה ריח תבשיל ביום כיפור ויש סכנה אם לא תאכל, מותר לה לאכול מהתבשיל עד שתשיב נפשה, ובברייתא מבואר מה הדין כאשר הריחה מאכלות אסורות בשאר ימות השנה.
* אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. (והגמרא מבררת את המקור לכך).

דף פב עמוד ב
* המקור לכך שצריך למסור את הנפש בכדי להימנע מאיסור רציחה הוא מסברא ("מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי").
* הגמרא מספרת על אשה מעוברת שהריחה מאכל ביום כיפור ובאה לידי סכנה, ורבי אמר שילחשו לה באוזנה שיום כיפור היום, וכך עשו, ובנה שנולד הוא רבי יוחנן.