סוכה דף לז

דף לז עמוד א
* מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בחוטי זהב לשם נוי (ומלמטה היו אוגדין אותו במינו לשם מצות אגד).
* כשנוטל את הלולב - נחלקו האמוראים אם רשאי לכרוך סודר על ידו כדי לאחוז באמצעותו את הלולב.

דף לז עמוד ב
* לדעת רבה לאחר שאוגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד שמא ישיר הלולב עלים מההדס ומהערבה והם יחצצו בין המינים, אך רבא חולק וסובר שמין במינו לא חוצץ.
* הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו.
* את הלולב יאחוז ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
* מברכים דוקא "על נטילת לולב" כי הלולב גבוה מכל שאר המינים ולכן הכי חשוב.
* בגמרא מובאים שני טעמים לכך שמנענעים את הלולב (ומניפים כבשי עצרת).