דף לז עמוד א
* עשרה מיני ארזים הם, ואחד מהם הוא הדס.
* לדעת החולקים על רבי מאיר: יקירי ירושלים היו אוגדין את לולביהן בחוטי זהב לשם נוי (ומלמטה היו אוגדין אותו במינו לשם מצות אגד).
* אחיזת הלולב במקום האגד - לדעת רבה: חוצץ, לדעת רבא: לא חוצץ.
* כשנוטל את הלולב - לדעת רבה: לא רשאי לכרוך סודר על ידו כדי לאחוז באמצעותו את הלולב, ולדעת רבא: רשאי.
דף לז עמוד ב
* לדעת רבה: לאחר שאוגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד שמא ישיר הלולב עלים מההדס ומהערבה והם יחצצו בין המינים, אך רבא חולק וסובר שמין במינו לא חוצץ.
* הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו.
* בשבת - מותר להריח הדס המחובר לקרקע ואסור להריח אתרוג המחובר לקרקע.
* את הלולב יאחוז ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל.
* מברכים דוקא "על נטילת לולב" כי הלולב גבוה מכל שאר המינים ולכן הכי חשוב.
* בגמרא מובאים שני טעמים לכך שמנענעים את הלולב (ומניפים שתי הלחם וכבשי עצרת): מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו / מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים.