דף מד עמוד א
* רק בזמן בית המקדש נוטלים לולב ביום טוב ראשון של סוכות שחל להיות בשבת.
* לאחר החורבן - נוטלים לולב שבעה ימים זכר למקדש, אך מצות ערבה לא נוהגים שבעה ימים זכר למקדש (אלא נוטלים רק בהושענא רבה). [והגמרא מבררת את הטעם להבדל בין לולב לערבה].
* "דלכון אמרי דלהון היא" (רבי יוחנן אמר לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל אע''פ שגלו - רש"י).
דף מד עמוד ב
* מצות ערבה במקדש - הלכה למשה מסיני; מצות ערבה בגבולין - מחלוקת אמוראים אם היא 'יסוד (=תקנת) נביאים' או רק 'מנהג נביאים' (ונפקא מינה אם צריך לברך). [לפי רש"י]
* נחלקו האמוראים אם אדם יוצא ידי חובה (למצות ערבה בהושענא רבה) בערבה שבלולב.
* נחלקו האמוראים מהו השיעור של הערבה.
* בשמיטה - "אברויי אילני - אסור, סתומי פילי - שרי".
* אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג' פרסאות אלא ישבות לו בעוד יום גדול ויכין לו סעודת שבת. (ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא גם כאשר הולך להתארח באכסניא).