שבת דף ה

דף ה עמוד א
* המעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים מקורה - פטור, לפי שאינו דומה לדגלי מדבר.
* למסקנה, רבא מבאר שהטעם של המשנה (שלא דורשת עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד' כדי לחייב בהוצאה ובהכנסה מרשות לרשות) הוא כי ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'.
* זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו - חייב (כי ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' גם אם לא התכוון לכך).
* רבי יוחנן הסתפק מה הדין כאשר זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו.
* רבי יוחנן אמר שאם הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב, והגמרא מבררת את טעמו ובאיזה אופן מדובר.

דף ה עמוד ב
* לדעת רבא: מים על גבי מים - היינו הנחתן (והעוקר מהמים נחשב לעקירה), אגוז על גבי מים - לאו היינו הנחתו (והעוקר את האגוז לא נחשב לעקירה).
* אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים ועקר את האגוז - רבא מסתפק אם נחשב לעקירה.
* המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן - פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך.
* המוציא מחנות (רשות היחיד) לפלטיא (רשות הרבים) דרך סטיו (כרמלית), חייב, ובן עזאי פוטר - והגמרא מבררת את טעמיהם.