דף כג עמוד א
* לדעת רבי חנניה בן עקביא: כל מקום שגזרו חכמים על דבר מסוים בגלל מעשה שהיה - לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר בדיוק, וחכמים חולקים.
* עבר ונשא את המדרס בעוד שהוא נושא קודש - נחלקו האמוראים אם הקודש טמא מדרבנן.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה" - מדובר בכלים שגמר 'חבר' להכינם, והחשש לטומאה הוא משום 'צינורא דעם הארץ' שנפל על הכלים לפני סיום הכנתם ונשאר לח עד לאחר הכנתם.
* "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש" - הגמרא מדייקת שאין צורך בהערב שמש ומבררת אם הדבר שנוי במחלוקת תנאים.
דף כג עמוד ב
* "מעולם לא חידשו דבר בפרה" - הכוונה היא שלא חידשו בגזרות מעלותיה דבר שאינו מצוי בשום מקום [אבל בכלי הראוי לקבל טומאה, חידשו בה (בפרה) לעשות שאינו נוגע במת כנוגע במת].
* "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש" - לדעת רבי חנין דין זה הוא מהתורה ("כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" - הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת), אך לדעת רבי חייא בר אבא (בעמוד הבא) דין זה הוא מדרבנן.