דף ח עמוד א
* הגמרא מעלה אפשרות שהיתה הוה אמינא להקיש את כל העריות כולן לאשת אח ('היקשא דר' יונה') וללמוד שהן מותרות בייבום, ולכן יש צורך בלימוד מהמילה 'עליה' ללמד שלא ניתן לייבם אחות אשה וכן את שאר העריות.
* לדעת רבא: ברור שאסור ליבם ערוה (כי אין עשה [של מצות יבום] דוחה לא תעשה שיש בו כרת [של ערוה]), והלימוד מהמילה 'עליה' בא ללמד שאסור ליבם צרת ערוה.
דף ח עמוד ב
* מבואר בתחילת העמוד, בניגוד לאמור לעיל, שלדעת רבא הלימוד מהמילה 'עליה' נועד ללמד שצרה שלא במקום מצוה (של יבום) מותרת.
* לאחר שנשא את יבמתו - נעשית היא כאשתו, ואם רצה לגרשה מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה, ואם רצה להחזיר מחזירה.
* אם בא יבם על יבמתו אפילו בעל כרחה - קנאה (ויורשה ומטמא לה ונחשבת לכל דבר כאשתו).