דף נב עמוד א
* לדעת רב הונא: מצות יבום היא קודם לקדש את האשה ('קידושי מאמר') ואחר כך לבעול. (ואם בעל בלא מאמר - קנה, אך לוקה מכת מרדות מדרבנן).
* הגמרא מביאה שמונה מעשים (לדוגמא: מי שמקדש אשה בביאה, ומי שמקדש אשה בשוק) שרב היה מלקה מכת מרדות על מי שכך נהג (ונהרדעי חלקו וטענו שרב לא היה מלקה על שמונה מעשים אלו).
* בברייתא מבואר כיצד מתבצע קידושי מאמר, וכיצד מתבצע שטר כתובת יבמין.
* נתן היבם ליבמתו גט ואמר לה "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" - פוסל גט זה את היבמה מלהתייבם.
דף נב עמוד ב
* אמר ללבלר, לפני שייבם את יבמתו, לכתוב גט לגרש בו את יבמתו, וגירש בו לאחר שייבם אותה - הגמרא מסתפקת אם גט זה כשר לגרש בו.
* החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - לדעת רבי: אם קדשה לשום אישות צריכה הימנו גט, לשום יבמות אין צריכה הימנו גט, ולדעת חכמים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות צריכה הימנו גט.
* בהמשך העמוד ובעמוד הבא מובאים שישה הסברים להבנת דעת רבי.