קרניו קודמות לפרסותיו
חולין ס ע"א
"ואמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון, קרניו קודמות לפרסותיו, שנאמר, ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס, מקרין - ברישא, והדר - מפריס.
מסייע ליה לר' יהושע בן לוי, דאמר ריב"ל: כל מעשה בראשית - בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו; שנאמר (בראשית ב') ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרי צבאם אלא: צביונם".
וצריך ביאור,
וכי מה אכפת לו לשור או לבעליו אם קדמו קרניו או פרסותיו?
ומה בזה אם שאר שוורים פרסותיהם קודמים לקרניהם?
ועוד, מה מעלה יש בזה שנבראו מעשה בראשית בצביונם ובשלמותם?
והלא אדרבה, אמרו במדרש תנחומא פרשת תזריע ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים משל הקדוש ברוך הוא! ... הביאו לי שבולים וגלוסקאות, אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם!
הרי שמעשה בראשית הנם – מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת – להעשות בידי אחרים. כלומר שלא נבראו בשלמותם, ונדרשת עשיית האדם להשלימם!
אלא, שֶׁסּוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.
מצד הבורא הבריאה נעשית ממעלה למטה, ומתחילה בכוונת תכלית כל הבריאה בשלימותה.
ורק הנבראים מנקודת מבטם מוצאים את הבריאה חסרה כביכול, וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח... וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד (בראשית ב, ה). ומעתה עבודתם להעלות את הבריאה לשלמותה ממטה למעלה.
שור שנברא בראשית, קרניו שלמעלה – בראש ראשו, קדמו לפרסותיו – שבתחתית סוף גופו. ואילו שור העולם הזה פרסותיו שבארץ בראשונה, ומצמיח קרניו רק בגדלותו.
וכך ממש היה במעשה המשכן.
במסכת ברכות דף נה ע"א:
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.
אמר לו: משה רבינו! מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם?! שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים.
אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!".
מעתה יפלא, כיון שהקדמת הארון והכלים למשכן בטעות יסודה, היה מן הדין לתקן את סדר הכתובים בפרשת תרומה! ולמה נצטוונו לקרא בתורה סדר זה בכל שנה ושנה?
אלא ששני הסדרים אמת. וכשנצטוה משה בפרשת תרומה, אכן נצטוה ממעלה למטה, החל מהקדוש והפנימי ביותר שבקודש הקדשים, ועד לחצר החיצונה. אלא שנצטוה להורות שהבניה בארץ תיעשה ממטה למעלה כדרך העולם, בבחינת קליפה הקודמת לפרי.
ובזה מבואר עיקר מעיקרי האמונה.
הרי נצטוונו לעסוק בתורה ובמצוות על מנת לעשות נחת רוח ליוצרנו. ובספרים איתא שכל פגם הנעשה למטה גורם למיעוט ופגם גדול למעלה.
מעתה יקשה, וכי אכן יכול רשע ומומר להכעיס לפגום במילוי רצונו של הקב"ה?! הכיצד יתכן שרצונו יתברך לשלמות הברואים והנהגתם אינו מתקיים ואינו מתממש?!
אלא, שֶׁסּוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.
ובפניו, העבר ההוה והעתיד חד הם.
העתיד: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (זכריה יד, ט), כבר עומד וקיים לפניו מעולם.
כלשון האריז"ל: "כי קודם הד' עולמות אלו היה האין סוף הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם יתברך שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו".
לכן כל המיעוטים והפגמים אינם אלא מצד הבנת הנבראים וכח ראייתם.
וכל עבודת הנבראים להתעלות ולתקן עצמם בפרוזדור על מנת להגיע לטרקלין, אינה אלא מצד קבלתם הם, לשוב להדבק ולראות עין בעין - עין של מטה בעין של מעלה - את השלמות העשויה.
