סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כחיזרא בגבבא דעמרא – חזרן

 

"רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא זו מיתה, שנאמר למות תוצאות. תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן אסכרא, ניחא שבכלן נשיקה. אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא וכו'" (ברכות, ח ע"א).

פירוש: רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר "לְעֵת מְצא" זוֹ מִיתָה, שראוי לאדם להתפלל "לעת מצוא", כשמוצא אותו המוות, שתהא יציאתו מן העולם בשלוה, וכפי שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת" (תהלים סח, כא), והריהו מפרש "תוצאות" ו"מצוא" כמלים בעלות משמעות זהה. ומעין זה תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה ברייתא גם כן כך]: תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשָׁה מִינֵי מִיתָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת", ו"תּוֹצָאוֹת" בְּגִימַטְרִיָּא הָכִי הָווּ [כך הם], תשע מאות ושלוש. ומבואר כי קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן, בכל דרכי המיתה המיתה במחלת האַסְכָּרָא, נִיחָא [נוחה] שֶׁבְּכֻלָּן מיתת נְשִׁיקָה. אַסְכָּרָא דָּמְיָא כְּחִיזְרָא בִּגְבָבָא דְּעַמְרָא דְּלַאֲחוֹרֵי נָשְׁרָא [דומה כקוץ בגיזת צמר שלאחור היא נושרת], שעם הקוץ הנמשך החוצה נקרע גם הצמר עצמו, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי [ויש שאומרים] שהיא כְּפִיטוּרֵי [כחבלים] בְּפִי וֵשֶׁט, הנכנסים בדוחק ושמשיכתם גורמת יסורים. ואילו מיתת נְשִׁיקָה דָּמְיָא כְּמִשְׁחַל בִּנִּיתָא מֵחֶלְבָּא [דומה כהוצאת שערה מחלב]. ויש לאדם להתפלל שלא תהא מיתתו קשה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).



שם עברי: חזרן (במבוק)    שם באנגלית:  Bamboo  שם מדעי: Bambuseae

שם נרדף במקורות: חיזרא 


נושא מרכזי: מהו החיזרן?


השם "חיזרא" מוזכר במקומות רבים בגמרא אך כמעט ואין בהם רמזים לזהותו מלבד היותו צמח זקוף, גמיש וקוצני. ייתכן והמקור הקדום ביותר לזיהוי הוא פירוש רב האי גאון המובא על ידי "הערוך" ועל פיו חיזרא הוא "אחד ממיני הקוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר". "אלחזר" בערבית הוא הצמח חזרן ששמו המקובל בשפת היום יום הוא במבוק (Bambusa). ייתכן והשעם המוזכר במשנה הוא החזרן: "הטהורין שבעגלה העול המצופה ... סנדלי בהמה של מתכות טמאין של שעם טהורין וכו'". כותב הרמב"ם בפיהמ"ש: "וכבר פירשנו כי שעם אלכ'יזראן". רע"ב מפרש: "שעם - מין גמי". על פי הרמב"ם ניתן היה להשתמש בסיבי החזרן לצורך קשירה כאמור במשנה (כלים, פ"י מ"ו): "... נסר שהוא נתון על פי התנור אם מירח מן הצדדין הציל. היו שנים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחברו. עשאן בסינין או בשוגמין אינו צריך למרח מן האמצע". מפרש כאן הרמב"ם וכך גם בפכ"ב מ"י): "ושוגמין כמו שועמין, ושעם הוא "אלכ'יזראן", רוצה לומר אם כרך את השעם על שני העצים עד שנעשו אחד אינו צריך למרח ביניהם".

בשם חזרן נקראת קבוצת צמחים ממשפחת הדגניים המונה כ – 900 מינים. חלק ממיני החזרן הם עשבים ענקיים רב-שנתיים מעוצים בעלי גבעול חלול. מבנה הפרקים של החזרן נותן לו חוזק רב, ומשתמשים בו לבנייה. רוב המינים גדלים בדרום-מזרח אסיה, אבל ניתן למצוא מיני חזרן גם באפריקה וגם באמריקה המרכזית והדרומית. על פי עדותו של אבו אלח'יר אלאשבילי שהיה בוטנאי אנדלוסי בן תקופתו של הרמב"ם ה"ח'יזראן" צומח בהודו על גדות נחלים ומשמש להכנת כלי בית שונים. הוא מציין שצמח זה איננו גדל במקומו ומוסיף שלמעשה כל הצמחים בעלי ענפים גמישים נקראים בשם זה (1).

בפירושי רש"י ל"חיזרא" מתגלה, לכאורה, חוסר עקביות. בסוגייתנו הוא מפרש: "כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא - כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור, שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה". לפירושו, אם כן, החיזרא הוא ענף צמח קוצני (סירים) המסתבכים בגיזת צמר. בהמשך המסכת (ברכות, יב ע"ב) אנו מוצאים: "רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא". שם הוא מפרש: "כחיזרא - שבט ביד אדם, וחובטו כלפי מטה בבת אחת". בנדרים (מא ע"א) אומר רבא: "האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא, מעלי כחיזרא לדיקלי וכו'". רש"י מפרש שם: "כי חיזרא לדיקלא - כמו האטד שמקיף הדקל ומגין לפירות שאין יכולים למשמש בו וכו'". בגמרא בביצה (לג ע"א) מוזכר החזרא כענף חד המשמש כשפוד לצליית בשר: "חזרא, רב נחמן אסר ורב ששת שרי. ברטיבא כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ביבשתא. מאן דאסר, אמר לך: לא נתנו עצים אלא להסקה. ומאן דשרי, אמר לך: מה לי לצלות בו, מה לי לצלות בגחלתו". רש"י: "חזרא - ענף עץ שהוא חד כקוץ, וראוי לתקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו".

הסתירה לכאורה בין הפירושים היא משום שמצד אחד החיזרא הוא "שבט" או שפוד חד ומאידך הוא "ענפי סירים" ואף "אטד" שהוא צמח קוצני. ניתן ליישב את הקושי בדברי רש"י בכך שנניח שאכן קיים מין חזרן קוצני שהשתמשו בו גם כגדר חיה על מנת להגן על היבול מפני פולשים. במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר" מציע המפרש את המין חזרן ענק קוצני (Bambusa Bambos, חלק משמותיו הנרדפים הם Bambusa arundinacea ו – Bambusa spinosa) כמין הספציפי שאליו מתכוונת הגמרא. מין זה הוא שיח קוצני שגובהו מגיע ל- 25 מ'. צמח זה עונה לתיאורים בגמרא: כאשר הוא צעיר ענפיו גמישים ועשויים להתכופף, כפי שנהג רב ששת בכריעתו בתפילה (ברכות, יב ע"ב), וממפרקיו (נקודות חיבור העלים לגבעול) יוצאים קוצים ולכן ניתן להניח שבעת עקירתו מתוך צמר יסתבכו בו סיבים ויקרעו. אזור התפוצה של מין זה דרום מזרח אסיה ובהודו הוא אחד הבמבוקים הנפוצים ביותר, מהדרום ועד לצפון שם הוא צומח בגבעות של עד 1000 מ' גובה. על פי השערה זו הוא הועבר ממקומות אלו גם לבבל.

הבמבוק משמש גם בימינו כאמצעי גידור או הגנה על בוסתנים מפני אדם וחיה בזכות קוציו האימתניים כפי שמתואר בגמרא בנדרים לגבי הדקל. משוכות במבוק משמשות להגנה מפני פגעי מזג האוויר. בסנהדרין (קח ע"ב) הוזכר החיזרא כצמח שנח השתמש בו כמצע לגידול "תולעים" עבור הזיקית. "האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מינה אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע אכלה". המדרש המתאר את השיטה שבעזרתה נח הכין מצע לגידול זחלי חרקים ("תולעים") מחייב להניח שאכן קיימים חרקים הניזונים מענפי ו/או עלי הבמבוק. אחד המועמדים הבולטים הוא העש "קודח הבמבוק" (Omphisa fuscidentalis) הניזון מציפת ענפי במבוק ירוקים. זחלי עש זה נחשבים למעדן באזורי תפוצת הבמבוק. כדאי להעיר שענפיו, נצריו ועליו של הבמבוק משמשים כמזון העיקרי של הפנדה הענקית בסין, הפנדה האדומה בנפאל ולמורי הבמבוק של מדגסקר. 

זיהוי החיזרא עם הבמבוק כרוך בשלשה קשיים מרכזיים: א. השימוש הנפוץ בפי האמוראים בפתגם "נטולה טובתך ומונחת על חזרן" כדי לציין טובה מיותרת או כזו המגיעה באיחור (למשל בשבת, סג ע"ב, "אמרה ליה: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד") איננו סביר אם מדובר בצמח יבוא שאיננו מצוי בבבל. ב. סביר יותר להניח שהביטוי מתייחס לצמחים בעודם גדלים במקומם ולא לאגודות של גזעי במבוק המונחים על הקרקע לאחר קציצתם. ג. הביטוי הולם יותר צמחים קטנים מאשר צמחים גבוהים, כדוגמת הבמבוק, משום שהוא נועד להמחיש את חוסר התועלת במעשה שתוצאותיו מונחות על גבי הקרקע. אכן רש"י (שם) מפרש: "שקולא - נטולה טובתך, ומוטלת על הקוצים".
 

      
 קני במבוק ועלים
 
  קנה במבוק - שים לב לקוצים היוצאים מהמפרק          צילם:  Stan Shebs 


  


(1) על פי ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה, עמ' 163.



א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר