סדר השומרים
שבועות מט ע"א
"מתני'. ארבעה שומרין הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר.
נושא שכר והשוכר - נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגניבה והשואל משלם את הכל, שומר חנם נשבע על הכל, ".
וכתבו התוספות:
"ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל - אף על גב דשומר שכר כתיב בתר שומר חנם, הכא חשיב החמור יותר אחר הקל יותר".
קושיית התוספות היא, למה לא נכתבו השומרים במשנה על פי הסדר בו הם מופיעים בתורה.
עוד ניתן לשאול, שהסדר הכתוב בתורה הוא גם הסדר הסביר ביותר, מהקל ביותר אל החמור ביותר.
עונה התוספות שקודם נכתבו הקל ביותר והחמור ביותר, ואחר כך נכתבו השומרים הנוספים.
התוספות לא ביארו מה הסיבה לכך.
ניתן לפרש בפשטות שכך קל לזכור ולדקלם את המשנה.
אך יותר מכך יש כאן - בסדר השומרים מפורשת דעת התנא ששנה משנה זו.
מבארת הגמרא בעמוד ב' שמשנתינו סוברת שדין שוכר כדין שומר שכר. והחולק סובר, שדין שוכר כדין שומר חינם.
מהי סברת משנתינו?
גדר שומר חינם שאינו מקבל שום תמורה עבור שמירתו. אם נהנה הוא פרוטה לדעת הש"ך, או אפילו פחות מפרוטה לדעת שו"ת יהודה יַעֲלֶה, כבר מוגדר הוא כשומר שכר.
ההופכי אליו הוא השואל, המוגדר במסכת בבא מציעא בדף לד ע"א ובדף צד ע"ב "כל הנאה שלו", כלומר שנהנה מהפיקדון בלא לתת שום תמורה שהיא.
את זאת מדגישה המשנה, שדין שומר חינם כדין שואל - רק במצבים הקיצונים ביותר. וכל המצבים שביניהם דינם כדין שומר שכר.
