שואל אדם צרכיו בשומע תפלה
עבודה זרה דף ח ע"א
"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב:
אף על פי שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה - אומר.
א"ר חייא בר אשי אמר רב:
אף על פי שאמרו: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו - אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה - אומר בברכת השנים".
וכן נפסק בשו"ע או"ח קיט, א:
"אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף.
כיצד, היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו; היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים.
ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות".
שאלו הבחורים את ראש הישיבה הרב אברהם כהנא שפירא, מפני מה נהגו לשאול על הגשמים בשומע תפילה, ולא בברכת השנים - כשם שמבקים על החולה בברכת רפאנו?
ענה הרב שניתן לשאול בין בכל ברכה מעין הברכה, ובין בשומע תפילה.
ורצה הרב להביא ראיה, שהרי כל דבר כלול באחת הברכות, ומה ישאר לברכת שומע תפילה?
נענתי ואמרתי הנה בקשה שאינה כלולה בשום ברכה פרטית - בקשה על הזיווג.
(גם עבד אברהם נתפלל כן לעת ערב אל באר המים).
חכך הרב בדעתו, אולי בקשה זו כלולה בברכת השיבנו? ולבסוף קבע שאכן אין בקשה זו כלולה בשום ברכה.
- אני שאני נשוי לא העלתי על דעתי בקשה זו, נצטחק הרב.
