יום הולדת
עבודה זרה דף י ע"א
"תניא: יום גינוסיא ויום הלידה".
יום ההולדת היה אם כן חג לעבודה זרה.
ומה מנהג ישראל?
מסופר במסכת מועד קטן דף כח ע"א:
"רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן. אמר: נפקי לי מכרת".
חגיגתו של רב יוסף איפא, לא היתה עקב עצם יום ההולדת, אלא על עוברו את הגיל שבו עלול היה למות בעונש כרת.
וכתב רבינו צדוק בספר דברי סופרים - ליקוטי אמרים אות יג:
"רק האומות עושים חג יום גנוסיא של מולדתם, וכן בכתוב יום הולדת פרעה. לא אצל בני ישראל!".
וכן הובא בשם החתם סופר בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קכג:
"ואגב אזכיר מה שמצאתי בכתבי מורי חמי הגאון הצדיק ז"ל בשם החתם סופר ז"ל, דאין לישראל לחוג יום מולדתו, כי אם את יום שנכנס בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום".
ולפני כן כתב שם:
"...משאין כן ביום מלאת לאדם שבעים לשמחה מה זו עושה, מי פתי יסור הנה לומר ששמח כאשר עבר עליו כלח ושאול צעדיו יתמוכו, ואפילו מי שכל ימיו חיי ישרים, יתעצב על לבו בבוא עתו, מי לנו גדול מהתנא האלקי ריב"ז שבכה תמרורים, ומה יעשו אזובי קיר, והרי כתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ורהבם עמל ואון...".
אבל בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת ראה כתב:
"ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו.
ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד, אך לא נהגנו בזה בביתנו,
ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה, ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך כי בהיום הזה שהוא יום כך לחדש פלוני, שהוא היה יום שמיני ללידתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום...".
והוסיף בשו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן כט, ד:
"והגאון הראשון לציון ח"ד בדרא ר' דוד חזן ז"ל בעל הנדיב לב - נהג לחוג את יום הולדתו מגיל שבעים והלאה מדי שנה בשנה, כמ"ש בישרי לב (מערכת ברכת שהחיינו דף ב' ע"ב)".
גם המצדדים בציון יום ההולדת, לא קבעוהו ליום כיבוד בעל השמחה. אלא ליום הודאה על לידתו, ועת לחשבון נפש לעתיד.
ונראה, שלמרות שחכמי מזרח שיבחו נוהג זה, חכמי מערב ריחקוהו, כדי להרחיק ממנהג הגויים שבמקומותיהם.
סימן לדבר, בַּסִּפְרִי דברים פרשת שופטים פיסקא קמו:
"מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים".
למרות שמצבה היתה אצל האבות מצוה - וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, אצל הבנים זו עבירה - (דברים טז, כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ.
שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ועובדי עבודה זרה שבאותה עת - "לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם" (מורה הנבוכים לרמב"ם חלק שלישי פרק מו).
