הלכתא למשיחא?!
זבחים מד ע"ב – מה ע"א
"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי.
אמר (רבא) [רבה]: הלכתא למשיחא?!
א"ל אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר!
הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי. לישנא אחרינא, א"ל: הלכה קאמינא".
וקשה,
מה קושיה היא זו: "הלכתא למשיחא?!" הלא אין הלכה זו תלויה בביאת המשיח, שכן בית המקדש יכול להיבנות לפני בא המשיח. כך משמע בפסיקתא רבתי פיסקא לו - קומי אורי, ובנוסח דומה בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט:
"שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש...".
מה גם שעבור הלכה זו די בבניין המזבח בלבד.
עוד קשה, מה בכך שהלכה זו תנהוג רק לכשיבא משיח, הרי הלכות רבות עוסקות במציאויות שהסיכוי למימושן רחוק מאוד, כגון במסכת יבמות פרק יד משנה ד:
"שני אחים אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת, מת חרש בעל חרשת {בלא ולד} מה יעשה פקח בעל פקחת".
אלא שפירוש "הלכתא למשיחא" אינו 'לימות המשיח', אלא למשיח עצמו ממש.
כלומר:
במסכת סנהדרין דף נא ע"ב איתא שרב יוסף הוא זה שתמהּ: "הלכתא למשיחא?!". ולדברי התוספות, גם בסוגייתנו בזבחים הגירסה רב יוסף.
ורב יוסף לשיטתו במסכת סנהדרין דף צח ע"ב, שאמר: "ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" – ולוואי שיבא המשיח, ואפילו לא אזכה אלא לשבת רק בצל גללי חמורו. בניגוד לעולא, רבה, ורבי יוחנן שם שאמנם קיוו שיבא, אולם חששו לראותו.
רב יוסף איפא היה מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אף על פי שמתמהמה, והיה מחכה ומצפה לו בכל יום שיבוא. לכן היה תמיה: וכי למה לנו להתייגע בפסיקת הלכה זו? הלא ממילא ודאי יבא המשיח, והוא הלא יהיה בעל חכמה רבה, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ט הלכה ב [ט], לכן ודאי יורה בזה כפי דעתו. ואין לנו לפסוק הלכה עבורו.
דומה לכך ענה רבי יהושע בן חיננא במסכת נדה דף ע ע"ב, שעל שאלות בעניין תחיית המתים - לכשיבא משה רבינו עמהם ניתן יהיה לשאול אותו.
