|
טקסט הדף מנוקד
מִדְּבֶן עַזַּאי נָפְקָא דְּתַנְיָא בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אוֹתוֹ
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַף מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּבַל יֵרָצֶה תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה וְאֵין מְאַחֵר נִדְרוֹ בְּלֹא יֵרָצֶה אֶלָּא בְּךָ חֵטְא וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ חֵטְא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ אֵימָא בְּהַאי עָוֹן דְּבַל תְּאַחֵר נָמֵי אִשְׁתּוֹ מֵתָה קָא מַשְׁמַע לַן תָּנוּ רַבָּנַן מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה תִּשְׁמוֹר זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְעָשִׂיתָ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁיְּעַשּׂוּךְ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ זֶה נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ אֵלּוּ חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים נְדָבָה כְּמַשְׁמָעוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלּוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת בְּפִיךְ זוֹ צְדָקָה אָמַר מָר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה לְמָה לִי מִוּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה נָפְקָא תִּשְׁמוֹר זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה לְמָה לִי מִלֹּא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ נָפְקָא וְעָשִׂיתָ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁיְּעַשּׂוּךְ לְמָה לִי מִיַּקְרִיב אוֹתוֹ נָפְקָא דְּתַנְיָא יַקְרִיב אוֹתוֹ מְלַמֵּד שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ יָכוֹל בְּעַל כׇּרְחוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר לִרְצוֹנוֹ הָא כֵּיצַד כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי חַד דַּאֲמַר וְלָא אַפְרֵישׁ וְחַד אַפְרֵישׁ וְלָא אַקְרֵיב וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אֲמַר וְלָא אַפְרֵישׁ מִשּׁוּם דְּלָא קַיְּימֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ אֲבָל אַפְרֵישׁ וְלָא אַקְרֵיב אֵימָא כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בֵּי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ צְרִיכָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן אַפְרֵישׁ וְלָא אַקְרֵיב דְּקָא מַשְׁהֵי לֵיהּ גַּבֵּיהּ אֲבָל אָמַר וְלָא אַפְרֵישׁ אֵימָא דִּיבּוּרָא לֹא כְּלוּם הוּא צְרִיכָא וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּאָמַר וְלָא אַפְרֵישׁ וְהָא נְדָבָה כְּתִיבָא וּתְנַן אֵי זֶהוּ נֶדֶר הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה וְאִי זוֹ הִיא נְדָבָה הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה וּמָה בֵּין נֶדֶר לִנְדָבָה נֶדֶר מֵת אוֹ נִגְנַב חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ נְדָבָה מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ אָמַר רָבָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּאָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנָת שֶׁאֵינִי חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ בְּפִיךְ זוֹ צְדָקָה אָמַר רָבָא וּצְדָקָה מִיחַיַּיב עֲלַהּ לְאַלְתַּר מַאי טַעְמָא דְּהָא קָיְימִי עֲנִיִּים פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דִּבְעִנְיָינָא דְּקׇרְבָּנוֹת כְּתִיבָא עַד דְּעָבְרִי עֲלַהּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים כְּקׇרְבָּנוֹת קָא מַשְׁמַע לַן הָתָם הוּא דִּתְלִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּרְגָלִים אֲבָל הָכָא לָא דְּהָא שְׁכִיחִי עֲנִיִּים אָמַר רָבָא כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו רֶגֶל אֶחָד עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה מֵיתִיבִי הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיָיס עַל וָלָד שְׁלָמִים שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים אָמַר רַבִּי פַּפְּיָיס אֲנִי מֵעִיד שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָּרָה שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים וַאֲכַלְנוּהָ בַּפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג בִּשְׁלָמָא בְּפֶסַח לָא אַקְרְבוּהּ אֵימוֹר דִּמְחוּסָּר זְמַן הֲוָה אֶלָּא וַלְדַּהּ בַּעֲצֶרֶת הֵיכִי מַשְׁהִי לֵהּ וְעָבְרִי עֲלֵיהּ בַּעֲשֵׂה אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כְּגוֹן רש"י
אותו מה ת''ל. בתורת כהנים תני לה גבי פיגול לא ירצה המקריב אותו לא יחשב: מוצא שפתיך זו מצות עשה. דמסתמא הכי אמר קרא מוצא שפתיך קיים: תשמור זו מצות לא תעשה. שלא תאחר כדר' אבין א''ר אילעי כל מקום שנאמר השמר פן ואל כו' (מנחות דף צט:): ועשית. על כרחך מכאן אזהרה לב''ד לכוף: לה' אלהיך. קרא יתירא הוא לדרשה לרבות דבר שבחובה: בפיך זו צדקה. קרא יתירא דריש: יקריב אותו אל פתח אהל מועד. יקריב אותו קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה יקריבנו: חד דאמר. עלי ולא אפרשה: והא נדבה כתיבא. ובקרא דבל תאחר נמי רבינן ליה בגזירה שוה: מת או נגנב. אם הפרישו לאחר זמן: משכחת לה. דאמר ולא הפריש והויא נדבה: כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת. שכשאפרישנה לא אתחייב באחריותה: כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא. לבל תאחר: עובר בעשה. על הקרבן דכתיב ובאת שמה והבאתם: על ולד שלמים. שהפריש בהמה מעוברת או עיברה לאחר הקדישה: מחוסר זמן. שמא לא עברו עליו שמונה ימים:
תוספות
מדבן עזאי נפקא. בסוף פ''ב דזבחים (דף כט.) פליג ר' אלעזר אבן עזאי ודריש דאותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בכהן אבל רוצה ליישב כאן אליבא דבן עזאי וכולה סוגיא מסיק התם כמו בשמעתין וק''ק שהרי התם דוחק ליישב מילתא דאחרים אליבא דבן עזאי ובתמורה בסוף אלו קדשים (דף כא: ושם) גבי ר' יוסי היה אומר ג' דברים משום ג' זקנים משמע דבן עזאי דמוקי היקישא דמעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה לית ליה דאחרים וקאמר ולרבנן דמפקי ליה לטעמא אחרינא בכור שאינו נפסל משנה לחברתה מנא להו ומיהו אין לחוש אם הש''ס הולך ומיישב בכל ענין: אא''כ מבקשים ממנו ממון ואין לו. בסוף פרק שני דזבחים (דף כט:) פי' בקונט' ממון של גזל אבל נרא' דמיירי בנדר כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת דף לב: ושם) דתניא ר' נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך והא דדריש הכא בך חטא ולא באשתך חטא מיירי במשלם אח''כ אלא שעבר בבל תאחר: זו מצות עשה. דכתיב והיוצא מפיכם תעשו (במדבר לב): תשמור זו מצות לא תעשה. תימה הא אמרינן בפ' המוצא תפילין (עירובין דף צו. ושם) גבי הא דמוקים ושמרת את החקה הזאת דמוקי ר''ע בפסח דאפ''ה פסח זו מצות עשה משום דהשמר דעשה עשה וכן בפרק בתרא דיומא (דף פא.) גבי הא דאמר ר''ל מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי משום דלא אפשר דהיכי ליכתוב ופריך ולכתוב השמר בעינוי ומשני השמר דעשה עשה והאי נמי השמר דעשה הוא שישלם מה שנדר ועשה מוצא שפתיך וי''ל דתפלין לאחר שקיעת החמה דקאי אעשה דהנחת תפלין הוי עשה אבל תשמור דהכא קאי אלא תאחר דלעיל מינה שישמור שלא יאחר ולר' יוחנן דאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לו: ושם) גבי מניח תפלין לאחר שקיעת החמה דהשמר דעשה לאו הוא ההיא דפסח ומילה מצות עשה ע''כ דלא כר''ע וההיא דר''ל דיומא לא קיימי ומיהו לא יתכן כלל לאוקמיה דלא כר''ע דמשנה היא בפ''ק דכריתות (דף ב.) וסוגיא דשמעתא משמע בגמ' (דף ג:) דאתיא כר''ע דקתני אוב ולא קתני ידעוני וצריך לחלק בההיא דר' יוחנן דלא דמיא לשאר השמר דעשה: בפיך. זו צדקה. דכתיב יצא מפי צדקה (ישעיה מה): יקריב אותו מלמד שכופין אותו. כל מצות עשה נמי כופין כדאמר בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מט: ושם) מכין אותו עד שתצא נפשו והא דאיצטריך קרא הכא משום דסלקא דעתא דאין כופין כאן לפי שכתוב לרצונו וא''ת הא דתנן פרק האומר משקלי (ערכין דף כא.) חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן ה''ד אי מקמי דאתא לידי בל תאחר אפי' עולות ושלמים נמי לא ואי דעבר בבל תאחר אפי' חטאות ואשמות נמי וי''ל דלעולם בשלא עבר עדיין אלא דחזינן שהוא מתעצל להביא [ומוציא הוצאות חנם שלא לצורך כדי שלא ישאר בידו מה לקנות] ולהכי ממשכנין ואם אין מוצאין במה למשכנו אז כופין כדקאמר הכא וא''ת ואעולות מ''ט (לא) בעי למשכוני טפי מחטאות ואשמות והא בפ''ק דזבחים (דף ו.) אמר דעולות נמי מכפרים אחייבי עשה י''ל כיון דאמרינן בעלמא (יומא דף פו.) שאם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי בתשובה מתכפר ולא דמי לחטאות ואשמות: חד דאמר ולא אפריש. נראה לי דמשני כך שהרי הקשה מעשה ומלא תעשה ומעשויי נראה בכל חד רוצה ב' פסוקים ותרי למה לי ומשני צריכי בכל חד תרי קראי דחד קרא אתא גלל אמר ולא אפריש וקרא השני אתא גלל אפריש ולא אקריב ופריך מי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ביה ותנן כו' פירושו כך נ''ל היאך מוקמת העשה והלא תעשה והעשוי אנדבה דקראי דאמר ולא אפריש הא אותן ג' עניינים עשה ולא תעשה ועישוי נראה דקאי לנדבה כמו לנדר שהרי באותו קרא כתיב נדבה כדאמר לעיל נדבה כמשמעה ואיך מצי היות קאי אמר ולא אפריש לנדבה הא זה איפכא מזה שהרי אמר ולא אפריש אינו אומר הרי זו אדרבה הוא כאומר הרי עלי כזה נדר שהרי אינו מפריש אז ונדבה פירושה היא דאמר הרי זו ומפריש באותה שעה כדתנן איזהו וכו' ומשני משכחת לה דאמר ולא אפריש דמשמע נדר משכחת לה תרתי אפי' בנדבה כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה כשאומר הרי עלי הוא כמו נדר ורוצה לעשות נדבה כשמבאר בו דין נדבה באומר דאינו חפץ להתחייב באחריותה אלא דמשכחת לה דאמר ולא אפריש כמו האומר הרי עלי ועל כל זאת היא כנדבה שהרי רוצה שלא יתחייב באחריותה כנדבה: איזהו נדר. משנה היא בפ''ק (משנה א') דקינין: על מנת שלא אתחייב באחריותה. לא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|