|
טקסט הדף מנוקד
יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ מוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ
הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ הָאוֹמֵר וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה גְּמָ' בִּשְׁלָמָא מוֹדִים מוֹדִים דְּמִיחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ נָמֵי דְּמַשְׁמַע עַל טוֹב אִין וְעַל רַע לָא וּתְנַן חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה אֶלָּא עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ מַאי טַעְמָא פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵירוֹת הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבָּה אֲמַר אַתָּה חַסְתָּ עַל קַן צִפּוֹר אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ (אַתָּה חַסְתָּ עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ) אֲמַר רַבָּה כַּמָּה יָדַע הַאי מֵרַבָּנַן לְרַצּוֹיֵי לְמָרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ תְּנַן וְרַבָּה לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דִּבְעָא הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הָאַדִּיר וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ אֲמַר לֵיהּ סַיֵּימְתִּינְהוּ לִשְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ הַשְׁתָּא הָנֵי תְּלָתָא אִי לָאו דְּכַתְבִינְהוּ מֹשֶׁה בְּאוֹרָיְיתָא וַאֲתוֹ כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַקְּנִינְהוּ אֲנַן לָא אָמְרִינַן לְהוּ וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוּלֵּי הַאי מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ (בְּאֶלֶף) דִּינְרֵי כֶסֶף לֹא גְּנַאי הוּא לוֹ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה מִכְּלָל דְּיִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא אִין לְגַבֵּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן קָטָן וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל אָמַר רַבִּי זֵירָא הָאוֹמֵר שְׁמַע שְׁמַע כְּאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים דָּמֵי מֵיתִיבִי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְכוֹפְלָהּ הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה מְגוּנֶּה הוּא דְּהָוֵי שַׁתּוֹקֵי לָא מְשַׁתְּקִינַן לֵיהּ לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר מִילְּתָא מִילְּתָא וְתָנֵי לַהּ הָא דְּאָמַר פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְתָנֵי לֵהּ אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְדִלְמָא מֵעִיקָּרָא לָא כַּוֵּין דַּעְתֵּיהּ וְהַשְׁתָּא כַּוֵּין דַּעְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא אִי לָא מְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ מָחֵינָא לֵיהּ בְּאַרְזַפְתָּא דְנַפָּחָא עַד דִּמְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ תָּנֵי רַב יוֹסֵף קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ הָאוֹמֵר וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר וְכוּ' תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר מַתְנִי' מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה תָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מַעֲשֵׂה דָוִד וְאַמְנוֹן נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַםִ גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן יֵשׁ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין אֵלּוּ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין בָּלַ"ת עָקָ"ן נִשְׁפֶּ"ה סִימָן מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אָתוּ לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּה רש"ימתני' יברכוך טובים ה''ז דרך מינות. שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום וחכמים למדו (כריתות דף ו:) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת: על קן צפור יגיעו רחמיך. כלשון הזה רחמיך מגיעין על קן צפור כך חוס ורחם עלינו: ועל טוב יזכר שמך. על טובותיך נודה לך או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא מפרש לה: המכנה בעריות. בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש (במדבר יא) ואל אראה ברעתי (שם) ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו) כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב: האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך. לא תבא על הכותית ותוליד בן לע''ז: משתקין אותו בנזיפה. שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב''ד על המזיד בהתראה: גמ' כשתי רשויות. ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה: על הרעה. ברוך דיין האמת: על הטובה. ברוך הטוב והמטיב: מטיל קנאה. לומר על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס: ואינן אלא גזירת מלך. להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו: דכתבינהו משה בתורה. האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים (דברים י): אנשי כנסת הגדולה. בספר עזרא (נחמיה ט) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד: חוץ מיראת שמים. אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך אע''ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח) ואומר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו): אמר מילתא מילתא ותני לה. כל תיבה אומר ושונה אין כאן משמעות שתי רשויות אלא מגונה וסכל הוא: חברותא כלפי שמיא. וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב''ה לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה: מרזפתא מרטי''ל בלע''ז ותשם את המקבת מתרגמינן מרזפתא (שופטים ד): תני רב יוסף. לפרושי מכנה דמתני' כדמתרגם ערות אביך וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא תגלה שום דבר קלון שבהן: תנא דבי רבי ישמעאל. לפרש מתני' בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר: מתני' מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו (בראשית לה): נקרא. בבית הכנסת: ולא מתרגם. חיישינן לגנותו: מעשה תמר. ויהודה: ומעשה עגל הראשון. כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש (שמות לב) ומה שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרוי מעשה עגל השני הוא שכתוב בו ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין: הודע את ירושלם. את תועבותיה פרשה היא ביחזקאל: גמ' ויש לא נקרין ולא מתרגמין. מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה: מעשה בראשית כו'. ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא:) המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם והתם מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו': תוספותיברכוך טובים. פי' שמוציא את הפושעים מן הכלל אי נמי משום דמחזי כשתי רשויות כלומר אלהים טובים: מפני שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים והן אינם אלא גזירות: ק' להר''ר אלחנן על מה שיסד הקליר בקדושת' שאנו אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר''ל שהקב''ה חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזירה: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. קשה דהא בפרק אלו נערות (כתובות דף ל. ושם) אמרינן הכל בידי שמים חוץ מצנים ופחים ונראה דהכא מיירי בתולדות האדם אם יהיה חכם או טפש עני או עשיר גבור או חלש. דהכל נגזר עליו חוץ מן היראה כדכתיב אל יתהלל עשיר בעשרו והגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיה ט) והתם מיירי במאורעות האדם העתידות לבא אליו אחר שנולד שגם הם בידי שמים חוץ מצנים ופחים פירוש הקור והחום ולא קשה מהא דכתיב לפני קרתו מי יעמוד (תהלים קמז) דה''פ אם ישלחנה בפעם אחת כדכתיב בראש הפסוק משליך קרחו כפתים וגם לא קשה מהא דכתיב ואין נסתר מחמתו (שם יט) דההיא בעוברי דרכים הוא דקאמר אבל כל זמן שהוא בביתו ודאי יכול הוא לינצל ממנו: אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה מתיר. וקיימא לן כר' יהודה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|