סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם וְלוֹקְחִים בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בָּתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן
רַב שְׁרָא לְחִיָּיא בַּר אָשֵׁי לְמִיגְדַּל אוּהָרִי בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא אֲבָל אִיזְלֵי אָסוּר מַאי טַעְמָא מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא
רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְאַמֵּי תַּנּוּרָאָה לְמִיגְדַּל תַּנּוּרֵי וּלְרַבָּה בַּר עִשְׂבִּי לְמִיגְדַּל מַהוֹלָתָא אִינִי וְהָא תָּנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל וְשָׁוִין שֶׁאֵין גּוֹדְלִין תַּנּוּר לְכַתְּחִילָּה לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּימוֹת הַחַמָּה כָּאן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים
מַתְנִי' עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אוּמָּן שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בַּמַּעֲגִילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם
הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד
וְכׇל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן
גְּמָ' הֵיכִי דָמֵי מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט רַב יוֹסֵף אָמַר בְּהוּצָא וְדַפְנָא בְּמַתְנִיתָא תָּנָא צָר בִּצְרוֹר וְאֵינוֹ טָח בְּטִיט
שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן בַּמַּעֲגִילָה הַשְׁתָּא בְּמַעֲגִילָה אָמְרַתְּ שְׁרֵי בַּיָּד וּבָרֶגֶל מִיבַּעְיָא הָכִי קָאָמַר שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעֲגִילִין אוֹתָן כְּעֵין מַעֲגִילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בְּמַחְלָצַיִם
הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּרְמִינְהִי עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם כּוּ' עַד יָמָיו אִין מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא
לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּדְנַפָּחֵי כָּאן בִּדְנַגָּרֵי
מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא יֹאמְרוּ קָלָא רַבָּה אֲסִיר קָלָא זוּטְרָא שְׁרֵי אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַגָּלֵי הָא בַּחֲצִינֵי רַב פָּפָּא אָמַר כָּאן קוֹדֶם גְּזֵירָה כָּאן לְאַחַר גְּזֵירָה
רַב אָשֵׁי אָמַר הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי
אָמַר רָבִינָא כְּמַאן מְדַלִּינַן הָאִידָּנָא קִבְּיוָתָא דְּדַשָּׁא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי
כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן בְּדִיתָא לְבַאי כְּווֹרֵי אֲזוּל כּוּלֵּי עָלְמָא צוּד אַיְיתוֹ כְּווֹרֵי שְׁרָא לְהוּ רָבָא לְמִימְלַח מִינַּיְיהוּ
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא תְּנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן אֲמַר לֵיהּ כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא אַדַּעְתָּא דַאֲכִילָה אַיְיתִינְהוּ וְאִי שָׁבֵיק לְהוּ פָּסְדִי כִּפְרַקְמַטְיָא הָאָבֵד דָּמֵי וּשְׁרֵי
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי שְׁרָא לְהוּ רָבָא מֵיצָד מֵיזָל אַיְיתוֹיֵי וּמִימְלָח אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא אֲנַן כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן כּוֹבְשָׁן תְּנַן
אֲמַר לֵיהּ הָנֵי נָמֵי מִיתְאַכְלִי אַגַּב אִיצָצָא כִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל עֲבַדוּ לֵיהּ שִׁיתִּין אִיצָצֵי וַאֲכַל רָבָא אִיקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא עָבְדִי לֵיהּ שִׁיתִּין אִיצָצֵי וַאֲכַל
רַב אִיקְּלַע לְבֵי רַב שַׁפִּיר אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ הָהוּא כְּווֹרָא תִּילְתָּא בִּישּׁוּלָא תִּילְתָּא מִילְחָא וְתִילְתָּא טַוְויָא
אָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּווֹרָא סָמוּךְ לְמִיסְרְחֵיהּ מְעַלֵּי וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּווֹרָא טַוְויָיא בַּאֲחוּהּ אַסּוֹקֵיהּ בַּאֲבוּהּ מֵיכְלֵי[הּ] בִּבְרֵיהּ מִשְׁתֵּי עֲלֵיהּ אֲבוּהּ
וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּווֹרָא תַּחְלֵי וַחֲלָבָא לִיטְעוֹן גּוּפָא וְלָא לִיטְעוֹן פּוּרְיָא וְאָמַר רַב אֲמַר לִי אַדָּא צַיָּידָא כְּווֹרָא תַּחְלֵי וַחֲלָבָא מַיָּא וְלָא שִׁיכְרָא שִׁיכְרָא וְלָא חַמְרָא
הֲדַרַן עֲלָךְ מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין

רש"י

יריד של עכו''ם. יומא דשוקא: ומעלה בערכאות. לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא שרי: אוהרי. שצדין בו דגים שקורין רוש''א: איזלי. רשתות שצדין בו עופות: למגדל תנורא. לעשות התנור מחדש: מהולתא. נפה: בימות החמה. כלומר כשיש ימות החמה כגון בפסח דחבול עלמא שאין יורדין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל: כאן בימות הגשמים. כלומר כשיורדין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל ועבד טירחא שלא לצורך הרגל: מתני' מעקה למרפסת. כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות כעין שיש על שפת נהר רייניס: שפין את הסדקין. שבתנור: ומעגילין אותן במעגילה. שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין: ביד וברגל. שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור: מחלצים. עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה: ציר. רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כו): צינור. הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו צינורא דדשא: הקורה. מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו''ר: מנעול. בלבדור''א: ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד. כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד: וכבשין. של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד: גמ' הוצא. הוצי דקל: דופנא. עבדי לחיים של גדר: ואינו טח בטיט. זה הוא מעשה הדיוט: מעגילה. דרך אומנות יותר: ביד וברגל. דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן: כעין מעגילה. ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה ביד וברגל: עד ימיו. של יוחנן כ''ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו אלמא אסור ומתני' קתני ומתקנין מנעול ומפתח: מתניתין דמתקנין אלו בחוש''מ בדנגרי. במנעול של עץ שרי דלא הוי קלא רבה: בדנפחי. דפטיש היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה ואולודי קלא אסור: מגלי. מסר הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום: בחציני. ברר''א אסיר דהוי אולודי קלא טפי: לאחר שגזר. יוחנן כ''ג: הא ר' יהודה הא ר' יוסי. בפירקא דלקמן (דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד ומתני' דשרי הכא כל הני בלא שינוי ר' יוסי היא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא. כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי: בדיתא. שם נהר: לבאי. שם מקום: כוורי. הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה: למימלח. הרבה אע''פ שאין יכולים לאוכלן במועד שהרי היו מלוחין הרבה: כבשין. בחומץ ובמלח שקורין קונפושט''א והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד: אמר ליה הני נמי. דמלחינהו: מתאכלי. במועד: אגב איצצא. שמושך המלח מהן: שיתין איצצי. כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני: רב איקלע. במועד: תילתא מילחא. אגב איצצא: סמוך למיסרחיה מעלי. כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד: טוויא באחוה. במלח שהמלח נברא מן המים כדגים: אסקיה באבוה. לאחר שצלאו נותנו במים צונן: אכליה בבריה. מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו: משתיא עליה אבוה. ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים: לטעון גופא. כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן: ולא לטעון פוריא. לא ישן לאלתר אחריהם: תחלי. שחלים: מיא ולא שכרא. מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר:

תוספות

כוורא סמוך למסרחיה מעלי. ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש''ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים האלו משאר דגים כדאמרינן פ' כל הבשר (חולין דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות של דגים טעם אחד:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר