|
טקסט הדף מנוקד
קָא מִדַּבְּרַתְּ אַלְמְנוּת חַיִּים אֲמַרָה לֵיהּ אִי לְדִידִי צָיֵית יָתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָינְיָי[תָא] אָמַר בִּרְשׁוּת קָא עָבֵידְנָא הֲדַר אָזֵיל וְיָתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי אַחְרָינְיָי[תָא] בְּבֵי רַב כִּי אֲתָא אַיְיתִי בַּהֲדֵיהּ עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה אַלְפֵי תַּלְמִידֵי שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ הֲוָת קָא נָפְקָא לְאַפֵּיהּ אֲמַרוּ לַהּ שִׁיבָבָתָא שְׁאִילִי מָאנֵי לְבוֹשׁ וְאִיכַּסַּאי אֲמַרָה לְהוּ יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ כִּי מָטְיָא לְגַבֵּיהּ נְפַלָה עַל אַפַּהּ קָא מְנַשְּׁקָא לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ הֲווֹ קָא מְדַחֲפִי לַהּ שַׁמָּעֵיהּ אֲמַר לְהוּ שִׁבְקוּהָ שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם שֶׁלָּהּ הוּא
שְׁמַע אֲבוּהָ דַּאֲתָא גַּבְרָא רַבָּה לְמָתָא אָמַר אֵיזִיל לְגַבֵּיהּ אֶפְשָׁר דְּמֵפַר נִדְרַאי אֲתָא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּגַבְרָא רַבָּה מִי נְדַרְתְּ אָמַר לוֹ אֲפִילּוּ פֶּרֶק אֶחָד וַאֲפִילּוּ הֲלָכָה אַחַת אֲמַר לֵיהּ אֲנָא הוּא נְפַל עַל אַפֵּיהּ וְנַשְּׁקֵיהּ עַל כַּרְעֵיהּ וִיהַב לֵיהּ פַּלְגָא מָמוֹנֵיהּ בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי עֲקִיבָא עֲבַדָא לֵיהּ לְבֶן עַזַּאי הָכִי וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי רְחֵילָא בָּתַר רְחֵילָא אָזְלָא כְּעוֹבָדֵי אִמָּא כָּךְ עוֹבָדֵי בְּרַתָּא רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא שַׁדְּרֵיהּ אֲבוּהִי לְבֵי רַב לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף פְּסַקוּ לֵיהּ שֵׁית שְׁנֵי כִּי הֲוָה תְּלָת שְׁנֵי מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי אָמַר אֵיזִיל וְאֶיחְזִינְהוּ לְאִינָשֵׁי בֵּיתִי שְׁמַע אֲבוּהִי שְׁקַל מָנָא וּנְפַק לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ אִיכָּא דְאָמְרִי אֲמַר לֵיהּ יוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ אִיטְּרוּד לָא מָר אִיפְּסִיק וְלָא מָר אִיפְּסִיק מַתְנִי' הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעְלָהּ פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ שִׁבְעָה דִּינָרִין בַּשַּׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין עַד מָתַי הוּא פּוֹחֵת עַד כְּנֶגֶד כְּתוּבָּתָהּ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁאִם תִּפּוֹל לָהּ יְרוּשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר גּוֹבָה הֵימֶנָּה וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ מוֹסִיפִין עַל כְּתוּבָּתָהּ שְׁלֹשָׁה דִּינָרִין בְּשַׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה טַרְפְּעִיקִין גְּמָ' מוֹרֶדֶת מִמַּאי רַב הוּנָא אָמַר מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִמְּלָאכָה תְּנַן וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מִתַּשְׁמִישׁ לְחַיֵּי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִמְּלָאכָה מִי מְשׁוּעְבָּד לַהּ אִין בְּאוֹמֵר אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס וְהָאָמַר רַב הָאוֹמֵר אֵינִי זָן וְאֵינִי מְפַרְנֵס יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה וְלָאו לְאִמְּלוֹכֵי בֵּיהּ בָּעֵי מֵיתִבִי אַחַת לִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וַאֲפִילּוּ נִדָּה וַאֲפִילּוּ חוֹלָה וַאֲפִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מִמְּלָאכָה שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִתַּשְׁמִישׁ נִדָּה בַּת תַּשְׁמִישׁ הִיא אָמַר לָךְ אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אִיכָּא דְּאָמְרִי בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מִתַּשְׁמִישׁ הַיְינוּ דְּקָתָנֵי חוֹלָה רש"יקא מדברת. את מתנהגת: שיבבתא. השכינות: שלי ושלכם שלה הוא. תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם על ידה הוא: שקל מנא. כלי זיין כאילו בא להלחם: איטרוד. באותה מריבה: לא מר איפסיק ולא מר איפסיק. לא אכלו סעודת יום הכפורים שמפסיקין בה אכילה להתענות סעודה אחרונה של ערב ט' באב ויוה''כ קרי סעודה המפסקת שמפסיקים בה במס' תענית (דף ל.): מתני' המורדת על בעלה. בגמ' מפרש ממאי: טרפעיקין. בגמרא מפרש: עד כדי כתובתה. ואחר כך נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל אינו משהה לפסוק על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידה ממנה: שלשה דינרים. בגמרא מפרש מאי שנא הוא מינה דידה: גמ' באומר איני זן. דהיינו תחת מלאכה: והאמר רב יוציא. ומתניתין מוסיפין תנן ואינו מוציא לאלתר: ולאו אימלוכי ביה בעי. שמא יחזור בו ובתוך זמן שאנו נמלכין בו ומחזירין עליו שיחזור בו מוסיפין על כתובתה: אחת לי. כולן שוות בתורת מרד ואפילו שהיא נדה או חולה והיא מורדת: ארוסה. שאמרה לא אנשא: ה''ג בשלמא למ''ד מתשמיש שפיר אלא למ''ד משום מלאכה חולה בת מלאכה היא. בשלמא למ''ד מתשמיש שפיר ואי משום נדה דלאו בת תשמיש היא אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' כדלקמן אלא למאן דאמר כו': תוספותאדעתא דגברא רבה מי נדרת. וא''ת והלא אסור לפתוח בנולד דאמרינן בנדרים בפ' ר' אליעזר (דף סד.) כיצד אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו' וי''ל דהכא לא חשיב נולד כיון שהלך לבי רב דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול אי נמי כגון דתלה נדרו בדבר שפירש בשעה שנדר על דעת אם לא יעשה סופר דבענין זה לא הוה נולד כדתנן בפרק רבי אליעזר (שם דף סה.) קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או עשה תשובה כו' ופריך בגמ' מת נולד הוא וה''ה עשה תשובה ומשני אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ורבי יוחנן דמשני התם בענין אחר לאו משום דפליג אתולה נדרו בדבר אלא דלא חשיב ליה כתולה נדרו בדבר: ברתיה דר' עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי. וא''ת והא בפ' קמא דסוטה (דף ד:) פריך והא איכא בן עזאי דלא נסיב ולההוא לישנא דמשני נסיב ופירש אתי שפיר ויש לומר דאע''ג דקאמר הכא דעבדא הכי לבן עזאי מ''מ לא נשאה אלא באירוסין: פוחתין לה ז' דינרין. בירושלמי מפרש כנגד שבע מלאכות שהאשה עושה לבעלה וגבי המורד דמוסיפין שלשה דינרין מפרש כנגד שארה כסותה ועונתה והש''ס שלנו אין סובר כן דהא בעי בגמרא מה בין מורד למורדת ומפרש טעמא אחרינא: רב הונא אמר מתשמיש. אבל ממלאכה לא הוה מורדת דרב הונא לטעמיה דאמר לעיל (דף נח:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ור' יוסי בר חנינא סבר כר''ל וליכא למימר דקסבר כרב הונא דאמר שיכולה אשה שתאמר לבעלה כו' ומורדת ממלאכה היינו מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו דמסתברא דחייבת אפילו אמרה איני ניזונית ואיני עושה מידי דהוה איושבת בקתדרא דחייבת בהן דאין נראה שתהא מורדת אלא מהמלאכות המפורשות במתני' ועוד מדקאמר בסמוך חולה בת מלאכה היא ואותן מלאכות אפילו חולה יכולה לעשות דאינה חולה כל כך כיון שיכולה לסבול תשמיש ואי הוה אמרינן דכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה לא מפקעת עצמה אלא מעשיית צמר שהוא עיקר מעשה ידיה אבל שאר מלאכות כגון טוחנת ואופה כו' עבדא הו''מ שפיר סבר כרב הונא וכן משמע קצת דקרי לעיל (דף נט.) מעשה ידיה מידי דקייץ ובשאר מלאכות כגון טוחנת ואופה לא שייך קיצותא אבל אין נראה אלא כי אמרה איני ניזונת ואיני עושה פטורה מכל ז' מלאכות וכי עבדא שאר מלאכות פוחתין לה מעשיית בצמר כדתנן במתניתין (לקמן סד:) ואם היתה מינקת פוחתין לה ממעשה ידיה ונראה דהוא הדין טוחנת ואופה והא דנקט מינקת משום דאיירי במשרה אותה על ידי שליש דאינה יכולה לעשות לו מלאכה אחרת כיון דאינה עמו בבית ומיהו יש לדחות דאיכא למימר דדווקא נקט מניקה ומשום דטורח ממעט חלב פוחתין לה ממעשה ידיה אבל מכל מקום נראה דכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה דפטורה מכל המלאכות שאם תעשה לו מלאכות אחרות אם כן לעולם לא תעשה לעצמה ובמאי תהא ניזונת ואם תאמר מורדת ממלאכה אמאי פוחתין לה מכתובתה לינקוט. פיזרא וליתיב דהא יכול לכופה למעשה ידיה לריש לקיש וי''ל כיון דאינה רוצה לעשות אלא ע''י כפייה חשיבא מורדת ופוחתין דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת: באומר איני זן ואיני מפרנס. מכאן מוכיח רבינו אליהו שחייב אדם להשכיר עצמו ללמד תינוקת או לעשות מלאכה אחרת כדי לזון את אשתו דאם לא כן מה ענין זה אצל מורד ממלאכה ומיהו בקונטרס פירש משום דזן ומפרנס הוא כנגד מלאכה של אשה ועוד הביא ראיה מדכתבינן בכתובה ואנא אפלח כו' ומיהו גם זה יש לדחות כמו שמפרש ר''ת דאפלח היינו עבודת הקרקע פירוש אחרוש ואנכש ואעדור את השדה ואביא מזונות לבית אבל להשכיר עצמו אינו חייב: והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה. משמואל דפליג עליה דרב בסוף המדיר (לקמן דף עז.) דקאמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון לא מצי למפרך דלדידיה אתי שפיר דאע''פ שכופין אותו על כרחו לזונה מכל מקום מוסיפין כיון דאינו רוצה לזונה אלא על ידי כפיה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת אבל לרב שכופין אותו לגרשה מיד מה שייך תוספת ואם תאמר למאן דאמר מתשמיש נמי תקשי דעל כרחך מורד מתשמיש נמי כופין להוציא דאטו לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימיה ויש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|